התובע נפגע בתאונת דרכים קלה בה רכב אחר התנגש ברכבו מאחור שעה שעמד בפקק.
בתחילה הוא לא חש בשום כאב אולם, לאחר יומיים החל לחוש בכאבים בחזה המלווים בקוצר נשימה. התובע פנה לקופת החולים שם עבר מספר בדיקות לאחריהן הופנה לחדר מיון בבית החולים. בבית החולים עבר התובע בדיקות
נוספות ולאחר מכן שוחרר לביתו. כעבור יומיים נוספים כאביו של התובע גברו והוא הובהל אל בית החולים בשנית שם התקף לב קשה בגינו נאלץ לעבור צנתור ולאחריו לעבור שיקום ממושך.
התובע הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח חובה. בבית המשפט נסובה המחלוקת על שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הקלה שעבר להתקף הלב שהתרחש מספר ימים לאחר מכן.
חברת הביטוח טענה מצידה כי מדובר בתאונה קלה שאינה יכולה לגרום כלל לאירוע לב ומדובר לכל היותר בצירוף מקרים, אולם אין קשר בין התאונה להתקף. בכדי להכריע בעניינים שברפואה מינה בית המשפט מומחה בתחום הקרדיולוגי. על פי חוות דעתו, התקף לב מתרחש ברוב של המקרים על רקע של טרשת עורקים המקננת בעורקים של החולה מזה עשרות שנים. הטרשת, כך הסביר המומחה, הינה שיכבה המצטברת ומצרה בהדרגה את חלל העורק. שיכבה זו נותרת יציבה במשך שנים רבות עד לאירוע שיכול להביא לערעורה. בחוות דעתו קבע המומחה כי התאונה הינו האירוע חריג אשר גרם לדחק נפשי פתאומי אשר גרם לערעור יציבות השכבה.
מסקנתו של המומחה, אפוא, שיש קשר סיבתי בין התאונה לאוטם בו לקה התובע.
חברת הביטוח טענה כי המדובר בתאונה קלה שאינה יכולה להוות "אירוע דחק", אולם בנקודה זו קבע בית המשפט כי המבחן אם אירוע מהווה "אירוע דחק", נבחן מנקודת מבט סובייקטיבית. גם תאונה קלה יחסית, יכולה לגרום לטלטלה ובוודאי לבהלה ולהתרגשות. משכך, פנתה חברת הביטוח וטענה כי התובע לא התלונן בסמוך לאחר התאונה על כל בעיה, ורק יומיים לאחר מכן החלו התופעות. לכן, ריחוק הזמן שבין הופעת התסמינים לתאונה מנתק לדעת חברת הביטוח את הקשר הסיבתי. המומחה הסכים עם חברת הביטוח כי ככל שהנזק נגרם תכוף יותר למועד התאונה, קל לקשור סיבתית בין השניים. ואכן לפי המומחה, הסטטיסטיקה מתייחסת לשעתיים לאחר "ארוע הדחק", אולם חלוף הזמן כשלעצמו אין בו לשלול את הקשר הסיבתי ובכל מקרה הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
הלכה היא כי בית המשפט איננו מחויב לאמץ את קביעותיו של המומחה, והכרעה סופית בשאלות השנויות במחלוקת שמורה לבימ"ש. לפיכך ביקשה חברת הביטוח מבית המשפט שלא לקבל את קביעות המומחה ולהכריע בניגוד לחוות דעתו.
בעניין זה ציין בית המשפט כי לרוב לא נוטים בתי המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת המבוססות על ידע ומומחיות של איש מקצוע, " אלא כאשר ממכלול הראיות עולה כי המסקנה נסמכת על תשתית עובדתית בלתי מהימנה או כאשר המומחה מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה".
בעניינינו למרות שהמומחה לא תמך את קביעתו במחקרים רפואיים, מסקנתו של המומחה לפיה קיים קשר סיבתי בין התאונה להתקף הלב נתמכה בתיעוד הרפואי שעמד לפניו. בית המשפט האמין לתובע כי החל לחוש בכאבים לאחר התאונה, וקיבל את הסברו כי למרות כאביו לא פנה מיד לקבלת טיפול רפואי מתוך תקווה שהכאבים יחלפו מאליהם. בית המשפט ציין כי
אין חולק שלתובע אין עבר קרדיאלי עובר לתאונה, וזה החל רק בעקבותיה. בנוסף המומחה הינו מומחה מקצועי, בעל מוניטין מזה שנים רבות בתחום הקרדיאלי, ועל כן לא מצא בית המשפט כל סיבה שלא לאמץ את קביעותיו ומסקנותיו, אשר לא נסתרו בחקירה הנגדית.
בסיומו של דבר פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסכום של מעל 200,000 ₪.
המידע האמור הינו תמציתי וכללי, ואינו מתיימר להוות תחליף לייעוץ או ליווי משפטי ספציפי, אשר מומלץ להסתייע בהם כדי להבטיח שמירה מלאה על זכויות המבוטח וקבלת הפיצוי והכיסוי הביטוחי המלא.