שבר בעצם הסירה (סקפואיד) כתוצאה מתאונת אופנוע

שבר בעצם הסירה (סקפואיד) כתוצאה מתאונת אופנוע

עצם הסירה (בשל צורתה) הקרויה (בלטינית) סקפואיד היא העצם הגדולה מבין עצמות כף היד.

שבר בעצם הסירה נגרם לרוב כתוצאה מנפילה על יד מושטת שבאופן אינסטינקטיבי מושטת לבלימת הנפילה ולכן רוכבי אופנוע רבים המעורבים בתאונות דרכים סובלים משבר בעצם הסירה ואף נהגים ברכב עשויים לסבול משבר כזה בשל אחיזת ההגה בזמן תאונה .

קטנוע על הארץ לאחר תאונה

מיד לאחר החבלה יחוש הנפגע כאב ולעיתים תחל נפיחות והגבלה בתנועה. לצערנו לא תמיד ניתן לאבחן שבר זה בצילום רנטגן שנערך מיד לאחר החבלה..

כאשר מופיעים כאבים לאחר נפילה על היד, ובצילום לא ניתן לראות שבר, לרוב יגבס הרופא את היד בסד גבס למשך שבועיים ולאחריהם יבוצע צילום נוסף. אם גם בצילום הנוסף לא מופיע שבר יוכל הנפגע להתחיל לחזור לפעילות סדירה. אם בצילום הנוסף לאחר שבועיים כן מופיע שבר יש חובה לטפל בו-

כאשר אין תזוזה בין חלקי העצם, לרוב ימשיכו בגיבוס היד למשך מספר שבועות נוספים. ככל שישנה תזוזה בין חלקי העצם השבורה לרוב יומלץ לנפגע על ניתוח בהרדמה מלאה בה יקובעו חלקי השבר בעזרת חוטי מתכת וברגים, ולאחר הניתוח תגובס היד לתקופה של מספר שבועות בהתאם לחומרת השבר.

כאשר לא מאבחנים את השבר כראוי ו/או לא מטפלים בו או לעיתים כאשר מטפלים בשבר והוא לא מתאחה עלול להיווצר מצב של חוסר חיבור הנובע מחוסר אספקת דם תקינה לעצם דבר שעלול לגרום אף לנמק. במקרה כזה יש לטפל בשבר בניתוח שהינו מורכב יותר וכרוך לעיתים בצורך בהשתלת עצם.

 

להלן יובאו קטעים רלבנטיים כדוגמה לפסק דין הדן בפיצוי נפגע תאונת דרכים אשר סבל משבר בעצם הסירה.

התובע היה כבן 40 בעת התאונה. ממקום התאונה פונה התובע לבית-החולים לשם קבלת טיפול רפואי. בחדר המיון הוא הלין על כאבים בשורש כף יד שמאל ובכף היד. הוא  שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה, לנטילת משככי כאבים ולמעקב רופא מטפל – לפי הצורך. צילומי הרנטגן שבוצע לתובע בחדר המיון פורש "בזמן אמת" כתקין (אף על פי שלפי קביעת המומחה שמינה בית המשפט ניתן לאבחן בהם שבר, בוודאות). 

לאחר שחרורו מהמיון טופל התובע במסגרת קופת חולים על ידי הרופא המטפל, ובעקבות כאבים נמשכים בשורש כף יד שמאל נשלח לבדיקת סונר שהדגימה דלקת גידית. בצילומי רנטגן נוספים שעבר הודגם שבר ללא חיבור בעצם הסקפואיד (סירה), עם סימני חיבור. בעקבות זאת, נשלח התובע לטיפולי פיזיותרפיה. עקב הימשכות הכאבים, הופנה התובע לצילום רנטגן נוסף ובו הודגם שבר ללא חיבור בעצם הסירה משמאל ולפיכך הומלץ לו על ביצוע ניתוח קיבוע.

לבקשת התובע וכפי שמקובל בתביעות של נפגעי תאונות דרכים, מינה בית המשפט מומחה רפואי לבדיקת התובע בתחום האורתופדי.

בחוות הדעת קבע המומחה כי בדיקת התובע הצביעה על מגבלה תנועתית קלה בתנועות שורש כף היד, כאבים בלחץ מעל עצם הסירה, תגובה סינוביאלית קלה, וירידה קלה בכוח יד שמאל.

המומחה הוסיף וקבע כי בסקירת הממצא של השבר בעצם הסירה בשורש כף היד, ידוע הוא הסבוך הלא נדיר של חוסר איחוי של עצם זו, בגין פגיעה באספקת הדם  הגורמת לנמק של העצם ואי חיבור פרמננטי. שבר בעצם הסירה שלא התחבר מזה זמן ממושך, יכול לגרום לכאבים ולמגבלה תנועתית, לכאבים במאמצים של שורש וכף היד, ובעתיד לשינויים ניוונים העלולים להגביר את הכאב, וחומרת המגבלה התנועתית, לכן הומלצה פרוצדורה ניתוחית.

עוד קבע המומחה כי לתובע צפויה החמרה עתידית במצב שורש כף ידו השמאלית באם לא יעבור ניתוח; החמרה הכרוכה בשינויים ניווניים, כאבים ומגבלה תנועתית. מאידך, צוין גם כי קיימים "סיבוכים אפשריים להליך הניתוחי, מסוג: זיהום, פגיעה רצועתית, החמרת מגבלה תנועתית, טכניקה לא נאותה וכדומה.

 

חוות דעת המומחה

בהתאם לממצאים אלו קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה המוערכת על ידו ב-10% – לפי הוראת סעיף ליקוי תואם 41(10)ה [הגבלה בתנועות פרק שורש כף היד עם אפשרות כיפוף גבי של 15  מעלות] או לחילופין 35(1)(ב) [קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות בגין ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר] לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). 

כמו כן, נקבעה לתובע על ידי המומחה נכות זמנית בשיעור של 30% ל-3 החודשים שלאחר התאונה ו-20% לחודשיים נוספים.

מאחר והמומחה לא זומן על ידי מי מהצדדים להיחקר על חוות הדעת בבית המשפט קבע בית המשפט כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בגין התאונה מסתכמת ב-10% נכות אורתופדית; ונכויות זמניות, בשיעור ומועדים – כאמור לעיל.  

מכאן עבר בית המשפט ודן בהבדל בין נכות רפואית לנכות תפקודית. בית המשפט ציין כי על פי הדין כפי שהוא מקבל ביטויו בפסיקה, ככלל, "אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן. המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות; וקביעתה נסמכת על מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון: גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד.

כלל ידוע הוא, כי קביעת הנכות התפקודית "היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית"  וכי כמובן יכולים להיות מצבים בהם הנכות התפקודית שיש לקבוע לתובע עולה על הנכות הרפואית שנקבעה לו, כפי שמובהר בפסק הדין המנחה בעניין ב-ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ. רמזי ואח'

"נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו, על-אף נכותו, ולתובע האחר –  אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו.

 

הפיצויים

לאחר שבית המשפט דן בתפקודיות הנכות, פנה בית המשפט לדון בראשי הנזק לפיצוי.

כמקובל התובע בקש לפסוק לו פיצויים בראשי הנזק הבאים: אובדן שכר לעבר ולעתיד, עזרת הזולת (לעבר ולעתיד), כאב וסבל והוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד). 

ראשית בית המשפט צריך לקבוע מהו הבסיס השכר שיש לייחס לתובע? שכן סכום זה המגלם את הכנסות התובע לפני התאונה מהווה את הבסיס לחישוב הפסדיו לאחר ובעקבות התאונה.

לגבי הפסדי שכר לעבר (מיום התאונה ועד למועד מתן פסק הדין) חזר בית המשפט והדגיש כי  ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב'נזק מיוחד' שיש להוכיח במסמכים ובראיות שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה. מאידך, כפי שנפסק לא פעם, המציאות מורכבת, וכאשר לא ניתן לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדויקים וחד-משמעיים, אין מניעה לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאומדן, המתיישב עם הנתונים שהוכחו. 

באשר להפסדי שכר לעתיד, כאן חישב בית המשפט במכלול הנסיבות ותפקודיותה של הנכות כמו גם קביעת המומחה כי קיים חשש להחמרה במצבו של התובע, את הפיצוי לעתיד לפי 10% נכות מהכנסות התובע לאחר התאונה במכפלת השנים שנותרו לו לעבוד עד הגיעו לגיל 67 במכפלת מקדם היוון.

בנוגע לעזרת צד ג, ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה או עזרה שלא היה בידו להוכיחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק. לכן השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי בנסיבותיו לקבל עזרה כזאת, ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב.. לרוב ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע.

כאב וסבל– בהסתמך על תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים )חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) מחושב בהתאם לנוסחה לפי שיעור הנכות הרפואית הצמיתה, גיל הנפגע ומספר הימים בהם היה הנפגע מאושפז והפחתת 1% לכל שנה מעל גיל 30.

הוצאות רפואיות ונסיעות– כאן שוב המדובר בנזק מיוחד שייש להוכיחו (לכל הפחות בנוגע להוצאות עבר) ובהעדר נתונים נפסק באופן גלובלי לפי שיקול דעת בית המשפט.



עורך דין גיא דויטש

עורך דין גיא דויטש

יליד 1972 נשוי ואב לשלושה, חבר לשכת עורכי הדין משנת 2000 ונוטריון משנת 2010.
עו”ד גיא דויטש בעל ניסיון מוכח ומוצלח של למעלה מ-20 שנים, בייצוג אלפי לקוחות בתביעות נזיקין וביטוח

כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד.

Call Now Button
גלילה לראש העמוד

לייעוץ ללא התחייבות השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

גיא דויטש - עורך דין ונוטריון - תמונת פרופיל
דילוג לתוכן