כל הפוסטים בפסקי דין

זוהי תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע בגין תאונת דרכים מיום 16.5.09 (להלן: "התאונה"). בעלי הדין א. התובע, יליד 30.7.1996 היה קטין-כבן 13 עת קרות התאונה ולמד בביה"ס. כיום התובע כבן 25. ב. הנתבע 1 הינו נהג ברכב ששימש כמונית עת קרות התאונה. ג. הנתבעת 2 הינה חב' ביטוח

א. מבוא: התביעה הוגשה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975.   ביום 16/6/16 ארעה תאונת דרכים במעורבות הרכב בו נהג התובעורכב משא. התובע, יליד 1978 , בן 38 שנים בעת התאונה ובן 43 שנים עתה, נהג ברכב אשר היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה שהונפקה על יד הנתבעת.  

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד. התובע יליד 1998 נפגע לטענתו ביום 2.12.18 בתאונת דרכים עת רכב על אופניו ורכב בלתי ידוע פגע בו וגרם לו לשבר פתוח באזור קרסול שמאל. התובע פונה ע"י מד"א לבית החולים שם נותח ואושפז ל-4 ימים. בתיק מונה כמומחה מטעם

עסקינן בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין תאונת דרכים בה היה מעורב התובע ביום 23.1.17. התובע נפגע כהולך רגל ע"י רכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 וכתוצאה מכך נחבל ברגלו השמאלית. הצדדים אינם חלוקים בדבר נסיבות התאונה ואחריותה של הנתבעת לפצות את התובע. המחלוקת

פסק דין התביעה שבפני היא תביעה לפיצוי מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1974. הצדדים חלוקים הן לגבי החבות והן לגבי הנזק, ובעיקר לגבי הקשר הסיבתי בין הפגיעה העצבית ממנה סובל התובע לבין התאונה הנדונה. במחלוקות אלו יעסוק פסק הדין שלהלן. אחריותה של הנתבעת לפיצוי לטענת התובע, ביום

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). כעולה מכתב התביעה, התובע יליד 25.3.2000 נפגע בתאונת דרכים ביום 14.5.2017 כאשר על פי הנטען במהלך עבודתו אצל נתבעת 1 מלגזה נהוגה בידי עובד הנתבעת 1 המבוטחת על ידי נתבעת 2 פגעה

  פסק דין  בפניי תביעתו של התובע (יליד 1986), אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 26.2.16, עת רכב באופנועו אשר בוטח ע"י הנתבעת (להלן- האירוע). אין מחלוקת בין הצדדים כי האירוע מהווה "תאונת דרכים" כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- החוק), ולפיכך על הנתבעת לפצות את

זוהי תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). רקע  התובע, יליד 2.6.1993, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 17.4.16 במהלך עבודתו כשליח, עת נהג לטענתו בקטנוע שרשום על שמו של הצד השלישי, (להלן: "המעסיק" או "צד ג'"). על פי הנטען, במהלך הנסיעה יצא לפתע רכב

א.        המחלוקת וההכרעה בה התביעה הנדונה מוגשת מטעם עזבונו של פלוני ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 1991, אשר הלך לבית עולמו במחצית שנת 2013, בהיותו כבן 22 בלבד. המחלוקת בתביעה זו מתרכזת בשאלה: האם המוות של המנוח בפגיעה מרכבת נוסעת היה בהתאבדות? האם הוא שלח יד בנפשו? והנטל להוכיח שאכן כך

התובעת 1 הינה ילידת 1950 נפגעה בתאונת דרכים ביום 9.9.2015 בעת שנסעה ברכב יחד עם בעלה (להלן: "התאונה") הנתבעת הינה חברת הביטוח אשר הייתה מבטחת ביום ה- 9/9/15 את השימוש ברכב. במועד התאונה הייתה התובעת כבת 65 וכיום היא בת 71. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והמחלוקת בין הצדדים