רשלנות רפואית בטיפול שיניים

רשלנות רפואית בטיפול שיניים

כולנו עוברים טיפולי שיניים במהלך חיינו למעט אלו שהתברכו בגנטיקה מיוחדת. חלקנו זקוקים לטיפולים פשוטים וחלקנו לטיפולים ממושכים ומורכבים. מה קורה אם חלילה נגרם למטופל  נזק הנובע מרשלנות רפואית ?

מקרי רשלנות רפואית רבים רבים נסובים סביב הטענות הבאות:

  • רופא שיניים מטפל בלקוחליקוי באבחון ובתוכנית הטיפול.
  • עקירות והחדרת שתלים שלא על פי הסטנדרט הרפואי המקובל.
  • עקירה מיותרת של שיניים שניתן היה להצילם.
  • ליקויים בהתקנת גשרים (סגר לא תקין, כתרים שאינם תואמים את השיניים או השתלים, כתרים שאינם במתאר אנטומי או כאלה היוצרים קושי בניקוי, וכיוצא באלה).
  • הזנחה של ההיבט הפריודונטלי – היעדר התייחסות להגיינה ולרקמות התומכות את השיניים ואת השתלים.
  • החדרת שתלים לחללי הסינוס.
  •  פגיעה עצבית בעקבות טיפולי שיניים.

מרבית ההליכים המשפטיים כנגד רופאי השיניים הם תביעות לפיצוי כספי. תביעות בעקבות אירוע של טיפול לקוי על ידי רופא שיניים מוגשות לבתי משפט השלום או המחוזי בהתאם לגובה הפיצוי הנדרש.

עילות התביעה השכיחות כנגד רופאי שיניים הם:

  1. רשלנות.
  2. הפרת חובות חקוקות לרוב אלו הקבועות בחוק זכויות החולה.
  3. טיפול ללא הסכמה מדעת ו/או טענות על פגיעה באוטונומיה של המטופל.
  4. הפרת התחייבות חוזית.

 

1. רשלנות

בתביעות רשלנות רפואית בטיפול שיניים (כמו בכל תביעת רשלנות רפואית) יש לבסס ולהוכיח מספר רכיבים ובהם: 1. קיומה של חובת זהירות כללית וספציפית בין הרופא למטופל 2. סטיה של רופא השיניים מהסטנדרט הרפואי המקובל ומרמת המיומנות המצופה מרפא 3. נזק 4. קשר סיבתי בין הנזק להתרשלותו של רופא השיניים. 

 

כיצד אם כן מתנהלות תביעות רשלנות רפואית במהלך טיפולי שיניים?

תביעות רשלנות רפואית הינן תביעות מורכבות בהן נדרשים עוה"ד המטפלים להגיע לרמת ידע והבנה עמוקה של ההליך הרפואי שבוצע ולכן עו"ד שעוסקים בתחום מצויים בקשרי עבודה עם מומחים רפואיים אשר מלווים את התיק מתחילתו.

כאשר מטופל חושד שהטיפול שהעניק לו רופא השיניים לא היה מיטבי והותיר בפיו נזק עליו לפנות לעוה"ד המומחה בתביעות רשלנות רפואית. עוה"ד יפנה לרופא המטפל בדרישה לקבל העתק של מלוא החומר הרפואי לרבות בדיקות וצילומים שביצע רופא השיניים, ויפנה את התובע לבדיקת מומחה רפואי מטעמו. לאחר שהמומחה הרפואי יאשר לתובע ולעורך הדין כי אכן לדעתו הטיפול שניתן לתובע היה שגוי, בלתי מקצועי ויצר נזק, יכין המומחה חוות דעת רפואית אותה יגיש עוה"ד בצירוף לכתב התביעה. 

חוות דעת אלו כרוכות בתשלום למומחה ואולם חשוב לדעת כי עם הזכייה בתביעה או אף במקרה של פשרה, על הרופא הנתבע וחברת הביטוח שלו לשלם לתובע גם את העלויות המשפטיות שנגרמו לו ובינהם את עלויות הבדיקות וחוות הדעת הרפואיות.

בכתב התביעה עצמו יבסס עוה"ד את ארבעת יסודות עוולת הרשלנות והם: 1. קיומה של חובת זהירות כללית וספציפית של המזיק כלפי הניזוק, 2. הפרתה של החובה, 3. נזק 4. קשר סיבתי בין ההפרה והנזק. 

נקודת המוצא העקרונית היא, כי ביחסים שבין רופא למטופל קיימת חובת זהירות כללית. ואולם לגבי חובת הזהירות הספציפית, זו נקבעת על-פי מבחן הצפיות. משמע, על בית-המשפט יהיה לבחון האם רופא סביר היה יכול בנסיבות המיוחדות של המקרה לצפות את התרחשותו של הנזק. אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, ימשיך בית המשפט ויבחן האם רופא סביר אף צריך היה לצפות את התרחשות אותו נזק, שכן רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות ספציפית. 

חשוב להבהיר כי האחריות המוטלת על רופא, אינה אחריות מוחלטת הנבחנת על פי התוצאה. על הרופא מוטלת חובה לנהוג במקצועיות ובמיומנות, תוך שקילה של מכלול השיקולים הרלוונטיים בהתאם לידע הרפואי המקובל בעת הרלוונטית. יחד עם זאת לא כל החלטה אשר בדיעבד מתבררת כהחלטה מוטעית היא החלטה רשלנית. רופא הוא בשר ודם אשר עשוי לטעות ולבטח כי לא כל טעות מהווה רשלנות.

בית המשפט הבוחן את המעשה או המחדל של רופא, אינו בוחן זאת בדרך של "חוכמה לאחר המעשה" אלא מנסה להתחקות אחר פעולות שהרופא הממוצע (הסביר) היה עושה בשעת המעשה.

לאחר הגשת התביעה, ניתנת לנתבע שהות ארוכה מזו המקובלת בתביעות אחרות בת 120 יום (לעומת 60 יום בתביעות רגילות) להגיש את כתב ההגנה. במהלך תקופה זו הרופא הנתבע יזכאי ואף חייב להפנות את התובע לבדיקת מומחה מטעמו, וחוות דעת זו תוגש בצירוף לכתב ההגנה.

לרוב בתביעות רשלנות בטיפולי שיניים רבות, הפער בין חוות הדעת של הצדדים גבוהה (בדרך כלל מומחה הרופא הנתבע יטען כי כלל לא נעשתה רשלנות ולכן יש לדחות את התביעה) ולכן סביר כי בית המשפט ימנה מומחה רפואי מטעמו. 

למומחה זה חשיבות גדולה ביותר שכן כשבית משפט ממנה מומחה, סביר להניח שהוא יאמץ את ממצאיו ויעדיפם על אלו של מומחי הצדדים, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אומנם עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה שמינה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.

בשלב זה (ולעיתים אף לפני מינוי מומחה מטעמו) עשוי בית המשפט להפנות את הצדדים לגישור. ההשתתפות בהליך זה תלויה בהסכמת הצדדים, זהות המגשר נקבעת על ידי הצדדים (או על ידי בית המשפט) וההליכים שמובאים בפני המגשר הינם חסויים ולא יכולים לשמש צד זה או אחר בהליך המשפטי.

ככל שהצדדים מצליחים להגיע להסכמה בהליך הגישור, יסתיים התיק בהסדר שלרוב יהיה חסוי לעיתים אפילו מבית המשפט. ככל שההליך לא יצלח מוחזר התיק לבית המשפט להמשך ההליכים.

בתום ההליכים המקדמיים (שאלונים, גילוי מסמכים וכד') יקבע התיק לשמיעת ראיות הצדדים (שלב ההוכחות). התובע הוא שפותח בהבאת ראיותיו ועדיו לרבות המומחה מטעמו ולאחריו הרופא הנתבע מביא את ראיותיו לרבות את המומחה מטעמו. כל צד רשאי לחקור את עדי הצד השני לרבות המומחים מטעמו ולנסות להוכיח כי טענותיהם שגויות או מוטעות. אי חקירת המומחה של הצד השני או מומחה בית המשפט עלולה למנוע תענה כנגד חוות דעתם.

 

2. רישום רפואי לקוי

לעיתים, כאשר מוכיח התובע כי הרופא המטפל לא ניהל רישום רפואי כנדרש, עלול הדבר לגרום לתובע נזק ראייתי ולמנוע ממנו להוכיח את תביעתו. במקרה כזה עשוי בית המשפט להפוך את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע להוכיח את אותה אינפורמציה שאין אפשרות ללמוד עליה מהחסר ברישום.

לגבי הרשומות הרפואיות:

הנחיות משרד הבריאות בדבר ניהול רפואי של מרפאת שיניים וחוק זכויות החולה קובעים כי מתן טיפול שיניים מתחיל בניהול כרטיס מתרפא ועל הרופא המטפל לדאוג לרישומים הרלוונטיים לכל מתרפא ולכל טיפול בו.

בביקור הראשון במרפאה חייב הרופא לפתוח כרטיס מתרפא רפואי אישי ולמלא בו את כל הפרטים האישיים והרפואיים הנוגעים לטיפול.

על הכרטיס לכלול:

אנמנזה:
שם וכתובת של רופא המשפחה. תולדות מחלות עבר כולל אשפוזים. תרופות שמקבל ורגישות לתרופות. פרטים על עישון ותולדות מחלות במשפחה.

בדיקה ותוכנית טיפול:

תלונות המתרפא וסיבת הפניה.בדיקה מפורטת של המתרפא – קלינית ורנטגנית כולל רקמות רכות וקשות, תאריכי הביקורים ופירוט הבדיקות כולל צילומי רנטגן ואבחנות. תוכנית הטיפול שנקבעה ופרוגנוזה.

פרטים מצטברים:

פירוט הטיפולים שהמתרפא קבל בציון תאריכים. אופן ההרדמה והכמות של חומרי ההרדמה. התרחשויות שונות שקרו בזמן הטיפול והערות לגבי הטיפול.

צילומי רנטגן:

צילומי רנטגן – בין אם צולמו במרפאה או צולמו מחוץ למרפאה – הינם חלק בלתי נפרד מהרשומה הרפואית.

שמירת רשומות:

חובה לשמור רשומות לרבות צילומי רנטגן במשך 10 שנה לפחות מתום הטיפול ולגבי קטין 10 שנים ממועד הגיעו לגיל 18.

מידע למתרפא:

על פי חוק זכויות החולה התשנ"ו – 1996 המטופל זכאי לקבל מהרופא מידע רפואי מהרשומה הרפואית שלו לרבות העתקה.

טענה נוספת המופיעה תדיר בתביעות רשלנות בטיפולי שיניים היא היעדר הסכמה מדעת.

 

3. הסכמה מדעת והפרת חובה חקוקה

חובה זו מעוגנת לגבי טיפול רפואי בחוק זכויות החולה תשנ"ו- 1966 (להלן: "חוק זכויות החולה") הקובע בסעיף 13 (א) "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת …" הסכמה כזו כוללת מתן הסבר על הסיכויים והסיכונים בטיפול. הפרה של חובה זו וביצוע טיפול ללא הסכמה מדעת מהווה הפרה של חובה חקוקה

משמעות הדבר היא כי לצורך ביצוע טיפול רפואי וטרם ביצועו על המטפל לקבל מהמטופל הסכמה מדעת. על המטפל להציג למטופל את מכלול המידע שאדם סביר היה נדרש לו, כדי לגבש החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול המוצע. ביצוע הטיפול הרפואי תוך הפרת חובת הגילוי שחב המטפל למטופל ואי מסירת מלוא המידע הרלוונטי לטיפול מהווה הפרת חובת הזהירות שחב המטפל למטופל ולכן מהווה התרשלות. 

במקרים מסוימים יכול אומנם הרופא הנתבע לטעון ואף להוכיח כי התובע ידע היטב מה היא תכנית הטיפול שתבוצע גם בהיעדר תכנית טיפול בכתב או טופס הסכמה מדעת, ולעיתים אף יכול בית המשפט להסיק זאת מעצם סכמת המטופל לטיפול ולו בדרך של התנהגות עת הוא שב שוב ושוב למרפאת הנתבע להמשך הטיפולים שקבע. 

אלא שאין די בכך בכדי לעמוד בחובה לקבלת הסכמה מדעת, שכן על הנתבע היה לשכנע כי הסביר לטופל את החלופות הנוספות ואף את הסיכון בתוכנית וזאת כדי לאפשר לו מתן הסכמה מודעת מושכלת. 

לכן כאשר הרשומות חסרות וכאשר הנתבע לא ערך כל רישום אודות ההסברים שנתן לתובע, אנו נותרים עם עדויות בעל פה, של בעלי הדין עצמם. כאשר הנתבע לא יכול להוכיח כי נתן הסבר ראוי ומפורט הרי שלא מן הנמנע כי בית המשפט יקבע כי הנתבע הפר את חובתו להביא בפני התובע את מלוא המידע הרלבנטי קודם לביצוע הטיפול. הפרת חובת הגילוי היא הפרת חובת הזהירות שחב הנתבע לתובע וגם בכך תוכח התרשלות. 

פגיעה באוטונומיה

עילת הפגיעה באוטונומיה כרוכה בעילה של העדר הסכמה מדעת. 

עילה זו מתבססת על הטענה לפיה הרופא לא מסר למטופל הסבר מתאים ולמעשה אילו היה מוסר  למטופל את המידע אודות הטיפול, היה המטופל נמנע הוא מהטיפול. מאחר ומלכתחילה לא נמסר המידע על ידי הרופא, הרי שהפעולה שביצע הרופא פגעה באוטונומיה של המטול על גופו. לכן זכאי המטופל לתבוע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו מהטיפול, בין אם מכוח עוולת הרשלנות ובין אם מכוח העוולה של הפרת חובה חקוקה.

הבעייתיות בטענה זו הינה באותם מקרים בהם מצד אחד הוכח כי הטיפול ניתן ללא הסכמת המטופל הנדרשת בחוק, אולם מצד שני לא הוכח במידה הנדרשת כי אילו היה נמסר המידע, היה המטופל נמנע מקבלת הטיפול שניתן לו. הקושי אף גובר כשמדובר במקרה של טיפול הכרחי שאין לו אלטרנטיבה פחות מסוכנת. במקרים אלו המטופל חסר ברירה אמיתית וסביר מאוד להניח שהיה בוחר בטיפול המדובר, גם אם היה מיודע בדבר סיכוניו.

מכוח בעייתיות זו נקבעה על ידי בית המשפט העליון ההלכה לפיה יוכר ראש הנזק של של פגיעה באוטונומיה, כאשר מוכח כי מתן הטיפול הרפואי נעשה ללא הסכמה מדעת של המטופל.

נקודה חשובה נוספת בראש נזק זה של פגיעה באוטונומיה, היא כי אינה קשורה לשאלת הנזק שנגרם מאותו טיפול, ואין צורך להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמת המטופל לטיפול ובין הנזק. הפיצוי במקרה זה נובע מעצם ההכרה כי בביצוע פרוצדורה רפואית בגופו של אדם שלא בהסכמתו המודעת ישנה פגיעה בכבודו ובזכותו לאוטונומיה. למטופל זכות לבחור אם ואיזה טיפול יינתן לו. משלא נעשה כן למטופל מגיע פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן בשל הפגיעה בזכותו היסודית שלו כאדם לכבוד ולאוטונומיה. 

4. העילה החוזית -החזר עלות טיפול

הלכה פסוקה היא כי קיום עילה שמקורה בענף משפטי אחד אינו שולל, עקרונית, קיום עילה בענף משפטי אחר. כך למשל בעילה נזיקית מול עילה חוזית. מהותית, אין כל מניעה לפסוק פיצוי על חלק מהנזק על פי דיני חוזים ועל חלקו האחר – על פי דיני הנזיקין. ובלבד שהתובע לא יפוצה מעבר לנזקו.

לפי טענה זו עומדת לתובע זכות לפיצויים לפי הדין החוזי, בגין הפרת חובות תום לב והצגת מצגים רשלניים על ידי הנתבע, בשלב הטרום חוזי, כאשר אילו הם שגרמו לה להתקשר בחוזה. התובע טוען כי הינו זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו עקב כריתת החוזה לפי סעיף 12 לחוק החוזים תשל"ג – 1973, כאשר פיצוי זה כולל את התמורה החוזית ששילם לנתבע. תכלית הפיצוי כאן היא אם כך החזרת התובעת למצב טרום כריתת החוזה. תכלית זו, לא רק שאינה "מוציאה" את זכות התובע לפיצוי במסגרת הדין הנזיקי, אדרבא, היא מתיישבת עימה ונשענת על אותו בסיס מהותי – העמדת התובע במצב בו מולאה כלפיו חובת הגילוי ופועל יוצא ממנה – אי כריתת החוזה, והחזרת התובע למצב טרום כריתתו. במצב זה מורכב נזקו של התובע הן מהתמורה החוזית והן מהפיצוי הנזיקי, והוא מפוצה בדיוק לפי נזקו, ודאי לא מעבר לו. 

לסיכום, כפי שניתן לראות תביעות רשלנות בטיפולי שיניים הינן תביעות מורכבות שלכל שלב ושלב בניהולן יש משקל רב בגובה הפיצוי. לכן, ככל שהנכם חשים כי טיפול שיניים שניתן לכם יצר בעיה משמעותית ויש לכם חשד כי רופא השיניים התרשל כלפיכם, פנו לעו"ד המתמחה בתחום כדי למקסם את סיכוייכם.

עורך דין גיא דויטש

עורך דין גיא דויטש

יליד 1972 נשוי ואב לשלושה, חבר לשכת עורכי הדין משנת 2000 ונוטריון משנת 2010.
עו”ד גיא דויטש בעל ניסיון מוכח ומוצלח של למעלה מ-20 שנים, בייצוג אלפי לקוחות בתביעות נזיקין וביטוח

כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד.

Call Now Button
גלילה לראש העמוד

לייעוץ ללא התחייבות השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

גיא דויטש - עורך דין ונוטריון - תמונת פרופיל
דילוג לתוכן