בפסק דין שניתן בבית המשפט השלום בנצרת הוכר הקשר הסיבתי בין תאונת דרכים והתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה.
תאונת הדרכים והופעת הפיברומיאלגיה
התובעת בשנות ה-40 לחיה נפגעה בתאונת דרכים שעה שרכב התנגש ברכבה מאחור.
התובעת לא פנתה מיד לטיפול רפואי ורק כעבור יומיים, פנתה לקופת חולים והתלוננה על כאבים בצוואר ובגב תחתון. היא נבדקה על ידי רופא משפחה והופנתה להמשך בירור במיון בביה"ח. גם בבי"ח לא נמצא ממצא גרמי חריף, ולכן התובעת שוחררה להמשך מעקב וטיפול בקהילה.
במסגרת המעקב בקהילה, התובעת טופלה במרפאות מקצועיות אורתופדיות של קופת חולים, עברה בדיקות הדמיה וטיפולים פיזיותרפיה. התובעת נשלחה לבדיקת CT ראש עקב תלונות על כאבי ראש וישנוניות ובהמשך אובחנה של תמונה קלינית שמתאימה ל – POST WHIPLASH SYNDROME .
התובעת הופניתה לבדיקת MRI לעמוד שדרה צווארי בה נמצאו פריצות דיסק בגובה 5-6C4-5 C. לתובעת הומלץ על ניתוח קיבוע בינחולייתי אותו עברה בהמשך.
במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה, המשיכה התובעת להתלונן בקופת חולים ובמרפאות מומחים (נוירולוג, ראומטולוג, אורתופד, כאב) על כאבים בצוואר, עם הקרנה לכתפיים ולראש ללא הטבה לאחר הניתוח, כאבי ראש חזקים, סחרחורות, טשטוש ראיה, מספר אירועים של אובדן הכרה. בתיעוד הרפואי שהוצג עלה רושם לדיכאון על רקע ירידה בתפקוד, כאבי צוואר, שינה לא טובה. התובעת טופלה במרפאת כאב ואצל פסיכולוג, ואף נטלה תרופות אנטי דיכאוניות.
רק בחלוף למעלה מ-3 שנים לאחר התאונה אובחנה התובעת כסובלת מפיברומיאלגיה קשה.
לבקשת התובעת מינה בית המשפט מומחים רפואיים בתחומים שונים אולם אנו נתמכד במינויו של הראומטולוג פרו' מדר.
פרופ' ראובן מדר אשר מונה כמומחה בית המשפט בתחום הראומטולוגי קבע כי לתובעת נכות בשיעור 20% בגין מחלת הפיברומיאלגיה שבמקרה זה הייתה לה השפעה בינונית על כושר הפעולה. עוד ציין המומחה כי הוא מעריך את השפעת התאונה על מצבה ב – 40% מתוך הנכות - קרי 8%.
הצדדים היו חלוקים בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה למחלת הפיברומיאלגיה שבה לוקה התובעת, ובשאלת הנזק.
נכות התובעת
בחוות דעתו תיאר פרופ' מדר מהי פיברומיאלגיה, ובמה היא מתאפיינת: "תסמונת פיברומיאלגיה מאופיינת על ידי כאבי גוף מפושטים מלווה בנקודות כאב ספציפיות... מתלוות לתחושות הכאב עייפות ניכרת, הפרעות שינה, לעיתים כאבי ראש, יובש בפה, גרד בעיניים, תסמונת המעי הרגיז או כיס שתן רגיז ותופעות סומטיות נוספות..".
המומחה סקר בחוות דעתו את התיעוד מתיקה הרפואי של הנתבעת מלפני התאונה, ופירט כי כבר לפני התאונה הופיעו תלונות שונות על כאבי צוואר וכאב ע"ש תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, אובחנו TENSION HEADACHE CHRONIC, הופיעו תלונות כאב ביד ימין, אובחנה עקמת קלה ושינויים ניווניים דיסקלים בעמ"ש מותני ....
בחוות הדעת הסביר פרופ' מדר, מהם הגורמים למחלה, והתייחס לאלה שבאים לביטוי במצבה של התובעת, ביניהם, ליקויים מתועדים בעמוד השדרה טרם קרות התאונה, כאבי שרירים / שלד; אבחונים של רופאים ומטפלים בתחום בריאות הנפש, שנדו בין דיכאון לחרדה ולקשיי הסתגלות; וחבלה בתאונה, וקיומה של אסכולה המכירה בחבלות, כגורם אפשרי בהופעת הפיברומיאלגיה.
בנוסף קבע המומחה, כי בהתחשב בנתונים הרפואיים של התובעת מהתקופה שקדמה לתאונה, אין ליחס את הופעת הפיברומיאלגיה במלואה לתאונת הדרכים, שאחראית לה בשיעור חלקי.
התובעת פנתה למומחה בשאלות ההבהרה במטרה להבין מדוע הוא מייחס רק חלק מנכותה בגין פיברומיאלגיה לתאונה, ולא את כולה:
וכך השיב המומחה-
"קביעת תרומת חלקה של תאונת הדרכים בהופעת הפיברומיאלגיה נשענת על שני מרכיבים עיקריים: הנתונים בספרות המקצועית מחד, ומאידך מצבה הרפואי של הנבדקת טרם האבחון. ישנה תמיכה בקשר בין חבלה לבין פיברומיאלגיה כמצוין בחוות דעתי, החלק המכריע של המחקרים הרפואיים הוא רטרוספקטיבי, גם בשל קושי רב עד כדי בלתי ישים, לבצע עבודות פרוספקטיביות שלהן חוזקה רבה מבחינה מתודולוגית. יחד עם זאת ישנם בעלי מקצוע השוללים קשר בין חבלה והופעת פיברומיאלגיה. גם אם המחקרים השוללים קשר זה אינם באיכות גבוהה, לא ניתן להתעלם מקו מקצועי זה. לכן בבואי כבודק הוגן ואובייקטיבי לקבוע קשר סיבתי, אינני יכול להתעלם לחלוטין מהעמדות השונות שמביעים בעלי מקצוע שונים בתחום. יש לציין שבמשך שנים רבות היו תלונות מהתחום המוסקולוסקלטלי בחלקי גוף כולל עמוד השדרה עם תיעוד לליקויים בדימות עמוד השדרה וכן שני ביטויים שעלולים להיות חלק מפיברומיאלגיה כגון כאבי ראש (TENSUON) וחרדה. העובדה שלא קיימת אבחנה של פיברומיאלגיה טרם קרות התאונה אינה שוללת קיומה וגם לא ניתן לאבחנה בוודאות באופן רטרוספקטיבי. גם ניתן לומר שהיו תלונות וממצאי שריר/שלד + תלונות סומטיות שעלולות להתאים לפיברומיאלגיה או להוות גורם מעודד להופעתה. בהתאם לכך הערכתי כי קיים קשר סיבתי בהיקף של 40%".
במילים אחרות, על פי חוות דעת פרופ' מדר, התובעת לוקה בפיברומיאלגיה, התאונה היא אחד מן הגורמים לנכותה זו, ואולם לנוכח מצבה הרפואי הקודם, אין לקבוע כי התאונה היא הגורם הבלעדי למחלה לכן להערכתו התאונה גרמה ל – 40% משיעור הנכות של התובעת.
הנתבעים לא חלקו על הקביעה שהתובעת לוקה בפיברומיאלגיה. הם גם לא חלקו על קיומה של אסכולה הקובעת היתכנות של קשר סיבתי בין אירוע חבלה לפיברומיאלגיה, או להעדר היתכנות כזו בענייננו. טענתם התמקדה בקביעת פרופ' מדר כי הינו "מעריך את השפעת התאונה על מצבה הנוכחי ב – 40%", שמשמעה לשיטתם, כי קיימת עמימות באשר לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה, וקביעת המומחה בעניין זה שנעשתה בדרך של הסתברות, שהיא שגויה משפטית, על פי פסק הדין בדנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, פ''ד סד(1) 533 (2010) (להלן – פרשת מלול).
לטענתם, משלא קבע המומחה קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות מפיברומיאלגיה במידה הנדרשת במשפט האזרחי (51%), יש לקבוע, כי התובעת לא הוכיחה תביעתה בעניין זה.
בית המשפט דחה טענה זו וציין כי ההלכה שנקבעה בפרשת מלול עוסקת בסיטואציה אחרת, שבה קיימת עמימות בשאלה אם גרם המעוול לנזק, ולא בשאלה בדבר שיעור תרומת העוולה לנזק, כפי ענייננו
גם במקרה דנן קבע בית המשפט כי הוכח במידה הנדרשת במשפט האזרחי, כי התאונה היא אחד מן הגורמים לנכותה של התובעת מפיברומיאלגיה. העמימות אינה נוגעת לקשר הסיבתי בין התאונה לבין המחלה, אלא לשיעור התרומה של התאונה לנכות. על-פי ההלכה שנפסקה בפרשת מלול, יש להעריך את שיעור התרומה בנסיבות כאלה על דרך האומדנא, ובדרך זו נקט פרופ' מדר כשקבע כי התאונה גרמה ל – 40% מנכותה של התובעת בגין מחלת הפיברומיאלגיה
נכות תפקודית עקב פיברומיאלגיה
כידוע, הנכות הרפואית היא מדד משמעותי להערכת הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, אולם אין בהכרח חפיפה ביניהם, ועל בית המשפט להעריך בכל מקרה את מכלול נסיבותיו של הניזוק וההשפעה של הפגיעה על תפקודו. (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (פורסם במאגרים)(1995) (להלן - ג'רוגיסיאן)).
התובעת טוענה כי נכותה התפקודית גבוהה מנכותה הרפואית והיא ביקשה מבית המשפט להעמידה על 50%. לדבריה מאז התאונה היא סובלת מכאב תמידי, חולשה, הפרעות שינה דיכאון, חרדות, עייפות, תרופות רבות שהיא צורכת מאז המחלה ועוד . לדבריה, לפני התאונה היא עבדה במשרה מלאה, הייתה עצמאית, טיפלה בילדיה ובעבודות הבית. עקב כאביה ומגבלותיה לאחר התאונה, עברה לעבודה בחלקיות משרה, והיא נזקקת לעזרה יומיומית מבני משפחתה ומביתה שמגיעה אליה למספר שעות מדי יום כדי לסייע לה. לטענתה בשל מצבה הבריאותי, היא נתונה לסכנת פיטורין מעבודתה, ואם תפוטר תתקשה למצוא עבודה.
מנגד טענו הנתבעים, כי לא חל שינוי מהותי בתפקודה של התובעת מאז התאונה, וכי נכות התפקודית נמוכה מזו הרפואית. לטענתם, על-פי קביעת פרופ' מדר, עיקר נכות התובעת מפיברומיאלגיה (12%) והסימפטומים שהיא מתארת, אינם קשורים לתאונה אלא למצבה קודם לתאונה.
בפסק הדין ציין בית המשפט כי למעשה לא קיימת מחלוקת בדבר המשמעות התפקודית של פיברומיאלגיה על הלוקים במחלה, שגם פרופ' מדר התייחס אליה בחוות דעתו: "..תסמונת הפיברומיאלגיה עלולה להיות מלווה לא רק בכאב אל גם בירידה בתפקוד היומיומי, ביכולת העבודה, ובאיכות החיים.. הגורמים העיקריים לירידה בתפקוד ולאי יכול תעבודה על פי המתואר בספרות הם: כאב, לאות, חולשה ובנוסף לגורמים אחרים דוגמת הפרעות שינה ומדד עוצמת הפיברומיאלגיה. לרוע המזל, חלק גדול מהלוקים בתסמונת זו ימשיכו לסבול ממנה שנים רבות על לאף ניסיונות טיפוליים שונים ומגוונים..".
התובעת הזכירה בתלונותיה חלק ניכר מן הסימפטומים המתוארים, שיש להם כאמור, השפעה על התפקוד היומיומי בכלל, בבית, ובעבודה. התיעוד הרפואי הרב שצורף שחלק ניכר ממנו אוזכר גם בחוות דעת המומחים, מציג רצף תלונות בתדירות גבוהה מאז התאונה, כמעט מידי שבוע, על כאבים ומוגבלויות, ומגוון טיפולים שקיבלה בתחומים שונים (פיזיותרפיה, הידרותרפיה, נפשי ועוד). תיעוד נרחב זה, לאורך תקופה ארוכה, מחזק את אמינות גרסתה בדבר הכאבים והמוגבלויות מהם היא סובלת מאז התאונה, ובעיקר לאחר הניתוח. ואולם בית המשפט לא שוכנע כי הפגיעה בתפקודה היא חמורה ובשיעור של 50% עד כדי היותה "נזקקת" כהגדרתה.
מכאן עבר בית המשפט לחישוב נזקיה של התובעת ובסופו של יום קבע כי יש לפצותה בסך של כחצי מיליון ₪.
בית משפט השלום בנצרת 29426-05-18
