אחוזי נכות ופיצויים עקב שבר בברך

תיאור מקרה של שבר בברך עקב תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה 

• אירוע התאונה הסתיים בשבר בשוק ימין, שבר בברך ימין וקרע במיניסקוס בברך שמאל

• נפסקו פיצויים של מעל 2,000,000 ש"ח

• 100% נכות זמנית על ידי ביטוח לאומי, 37% נכות לצמיתות

• סעיפי הפיצוי : הפסד שכר, הפסד שגר עתידי, הוצאות רפואיות, התאמת דיור ועוד

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.  

התובע והתאונה

התובע, כבן 50, נהג משאית במקצועו נפגע בתאונת דרכים עת היה בן 44, שארעה במהלך עבודתו כבעל קו חלוקה.  

ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים שם אובחנו שברים בירך ובשוק רגל  ימין , שבר בברך ימין ופריקת ברך שמאל וקרע במיניסקוס הלטראלי וקרע של הרצועה הצולבת האחורית. 

התובע נותח לאיחוי השבר באמצעות מקבעים פנימיים ואילו הפריקה בברך שמאל שוחזרה וקובעה בסד. לאחר כשלושה שבועות שוחרר לביתו. 

התובע נותח פעם נוספת לשם הוצאת הברגים. ובהמשך, נותח פעם שלישית לצורך של ברך שמאל ושחזור של הרצועה. לאחר ניתוח זה שהה התובע באי כושר משך חודשיים נוספים וטופל בפיזיותרפיה ובמשככי כאבים. 

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. לתובע נקבעה נכות זמנית 100% לאחריהן קבעה ועדה רפואית כי הנכות הרפואית הצמיתה היא 37%, אך יש מקום להפעלת תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965, במלואה, כך שהנכות הסופית לצורך חישוב התגמולים היא 56%. 

תגמולי המל"ל עומדים על על סך של כ-2,125,678 ₪. 

הנכות הרפואית

אף שמדובר בתאונת עבודה ובנכות שנקבעה על-פי דין בחר התובע שלא ללכת במסלול הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפלת"ד אלא לבקש מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בהתאם לסעיף 6א לחוק. בית-המשפט מינה אורתופד מומחה מטעמו שבדק את התובע כשלושה חודשים לאחר הניתוח האחרון. 

בבדיקה אובחנו רגישות והגבלת תנועות ברך שמאל, קיצור רגל ימין ב-2.2. ס"מ, וצלקת ניתוחית באורך 26 ס"מ. על יסוד בדיקתו והמסמכים שהוצגו העריך המומחה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 27% לפי התקנות, מתוכה 15% בגין הפגיעה בברך שמאל, 5% בשל קיצור רגל ימין ו-10% בגין צלקות נרחבות בגפיים תחתונות. המומחה סבר כי המצב ברגל ימין יציב אך יתכנו שינויים ניווניים ברגל שמאל. 

המומחה נחקר לבקשת התובע ובמהלך חקירתו הסכים כי נוכח סמיכות הזמנים שבין הניתוח האחרון לבין בדיקתו יתכנו שינויים במצב הרגל, בהתאם לקביעתו בנוגע לשינויים ניווניים, וכי נדרשת בדיקה חוזרת. המומחה אישר גם כי התובע לא יכול היה לעבוד במשך שנה לאחר הניתוח. 

בעקבות החקירה התקבלה בקשת התובע לבדיקה חוזרת ולקבלת חוות דעת עדכנית. בבדיקה זו מצא המומחה בברך שמאל: רגישות, הגבלה בתנועה ואי יציבות אחורית קלה. במפרק ימין מצא הגבלה מזערית בתנועות, כשקיצור הרגל ב-2.2 ס"מ ללא שינוי. על יסוד ממצאים אלה, העריך כי לתובע נכות משוקללת בשיעור 31% (לעומת 27% בחוות הדעת המקורית), מתוכה 10% בגין הפגיעה הניוונית ברגל שמאל בתוספת 10% בגין הפגיעה ברצועה הצולבת האחורית בברך שמאל (סה"כ לברך שמאל 20% במקום 15% בחוות הדעת המקורית). הנכות בגין רגל ימין והצלקות ללא שינוי. המומחה קבע כי התובע יזדקק לטיפולים במשככי כאבים ונוגדי דלקת, פיזיותרפיה, הרחקת המקבעים הפנימיים וכן לניתוח להחלפת ברך משמאל בהתאם לתלונות ובכפוף לממצאי הדמייה. 

הנכות התפקודית

עיקר המחלוקת היא בהשלכותיה התפקודיות של הנכות, ובבסיסה שני טעמים עיקריים. טעם אחד הוא שבמל"ל נקבעה נכות בשיעור 56% משום שהופעלה תקנה 15 במלואה, ללא הבחנה בין הנכויות האורתופדיות לצלקת. נכות זו אינה מחייבת בבית-המשפט, אך היא משליכה על שיעור הניכוי, והתובע סבור כי היא משקפת את הפגיעה האמיתית. טעם שני הוא הירידה הניכרת שחלה בשכרו של התובע לאחר התאונה, וקיימת מחלוקת האם מדובר בירידה אותנטית הנובעת מהתאונה או בהאדרת הנזק מטעמים חיצוניים (הליך זה מול הליך פשיטת רגל בו מצוי התובע). 

נכות תפקודית נקבעת בידי בית-המשפט. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את מכלול הנסיבות המשפיעות על הנפגע המסוים, בהתחשב בגילו, השכלתו וכישוריו, וכן בהיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה. בנוסף יש לבחון ראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל (23/8/10)). נבחן אפוא את יישום השיקולים השונים במקרה הנוכחי. 

שבר ברגל פיצויים בגין הנזקים הרפואיים מהתאונה

תחילת הדרך היא, כאמור, הנכות הרפואית. זו עומדת על 31% (משוקלל), אך מתוכה 10% הם בגין צלקת, שאינה בעלת השלכה תפקודית, כך שהנכויות ה"תפקודיות" הן כ-23%. הפגיעה היא אמנם בשתי הרגליים אך הנכות בשל הפגיעה ברגל ימין ובאגן היא בשיעור 5% בלבד. נותרה אפוא נכות בשיעור 19% בברך שמאל. 

התובע טוען כי נכותו התפקודית גבוהה משמעותית מן הנכות הרפואית ועומדת על 56%. טעם הדבר – עבודתו כמפעיל קו חלוקה כללה פעילות פיזית רבה ובכלל זה הליכה, עליה וירידה מן המשאית, סחיבת משקלים, הרמה והזזת משאות ופעולות רבות נוספות שאינו יכול לבצען כיום. לראיה, השינוי הניכר שחל בשכרו והכנסותיו. התובע אמנם שב לעבוד כנהג משאית, אך לטענתו מצבו מונע ממנו להפעיל קו חלוקה לבדו, שכן אינו יכול לבצע את הפעולות הפיזיות הנלוות, והוא אף מוגבל לעבודה של 4-5 שעות ביום ואינו מסוגל לעבוד מעבר לכך בשל הכאבים והמגבלות. 

בחינת הראיות ונתונים מעלה כי אכן נגרמה לתובע פגיעה תפקודית משמעותית – גבוהה מן הנכות הרפואית – שכן מדובר בתובע בשנות ה 40, חסר השכלה או הכשרה שתאפשר לו לעבוד בעבודה משרדית, ופתוחות בפניו, בעיקר, משרות שכרוכות בעבודה פיזית שבה תבוא לידי ביטוי הפגיעה בברך. עם זאת, אין אסמכתא או ראיה שתתמוך בטענת התובע כי הוא יכול לעבוד משרה חלקית של 4-5 שעות בלבד ואין חולק כי הוא יכול לשוב לעבוד כנהג משאית. כמו כן לא הובאה כל ראיה שתתמוך בטענתו כי אינו יכול לנהוג במשאית לבדו ויש צורך בעובד נוסף שילווה אותו (התובע לא הביא לעדות את המעביד, דבר הפועל לחובתו). ואכן, התובע חזר בפועל לעבודה זו אך אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו ואין הצדקה לכך שאינו עובד עבודה מלאה. בנסיבות אלו, ואף שיש ירידה משמעותית בשכר, אם תלקח בחשבון עבודה במשרה מלאה הפער משכרו לפני התאונה עומד על כ-35%. 

דומה כי השינוי בשכר התובע אינו נובע מן הפגיעה התפקודית דווקא, אלא מאובדן קו החלוקה הרווחי, שהניב הכנסות עודפות מעבר לנהיגה רגילה במשאית. אמנם לא הובאו ראיות בנושא, אך הדעת נותרת כי גם ללא המגבלה התפקודית קיים קושי ממשי לשוב לקו החלוקה או לקבל קו חלוקה דומה, ופועל יוצא הוא שהכנסות התובע נפגעות. אולם, כאמור לעיל, לא נמצאו ראיות שיצדיקו שיוך מלוא הירידה בשכר לתאונה, ומנגד קיימות ראיות לכך שלתובע תמריץ שלילי למצות את שכרו בעת הזו, בין השאר בשל היותו בהליך פש"ר (אעיר כי מוטב היה לצדדים לשקול את השלכות ההלכה שנפסקה בע"א 10217/16‏ בניני תעשיה נ' ג'ינר (17/1/19) על ענייננו אם כי, כמובן, הנושא טרם הוכרע סופית ומצוי בדיון נוסף – דנ"א 1996/19). 

בנסיבות אלו, לאחר בחינת הראיות והעדויות, כולל עדות התובע ורעייתו, אך בהעדר עדויות אובייקטיביות, בעיקר ממקום עבודתו, או אסמכתא רפואית שתתמוך בטענותיו,  בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית, בעובדה שחלק מן הנכות היא בגין צלקת, בהכשרתו וגילו של התובע והקושי לעבוד בתחום חדש, במגבלות התפקודיות של הנכות על עבודה פיזית, ובשינויים בהכנסותיו לאחר התאונה, מצא בית המשפט כי שיעור הנכות התפקודית, המשקף גם פגיעה ריאלית בהכנסה, הוא 35%. בהתחשב בקביעת המומחה בדבר שינויים ניווניים והחמרה עם הזמן, ואף הצורך בהחלפת ברך. ואף שהמומחה לא ציין מהו המועד הצפוי להחמרה או להחלפת הברך ומהן השלכותיה על התפקוד, בהתחשב בשינויים טבעיים של גוף האדם המקשים ממילא על תפקוד עם הגיל, בוודאי כשקיימת פגיעה שהולכת ומחריפה עם הזמן, נקבע כי הנכות תגדל ל-50% בעוד 15 שנים מיום (בגיל 60 לערך).  

ראשית הנזק

הפסדי השתכרות עבר: שכרו של התובע ב-2014 עמד על כ-16,085 ₪ בחודש (לפני שיערוך). ב-2015 עבד חודשיים בלבד והרוויח כ-15,802 ₪ בחודש. נוכח השינויים הפוטנציאליים ברווחיות במהלך השנה נמצא כי השכר ב-2014 הוא שכר משקף. לאחר התאונה נקבעו נכויות זמניות, אך התובע הוכר כנכה נזקק למשך כשנתיים עד תחילת 2017, כשבתקופה זו עבר גם את הניתוח הנוסף לשחזור הרצועה בברך שלאחריו שהה באי כושר מלא גם לדעת המומחה. בנסיבות אלו, ובהעדר ראיה כלשהי להכנסות בתקופה זו, התקבלה טענת התובע כי יש לפסוק הפסד שכר מלא ל-23 חודשים, בסך 371,554 (כולל ריבית והצמדה). בנוסף, התקבלה טענת התובע כי למשך חצי שנה נוספת יש לפסוק בהתאם לירידת השכר בפועל שכן סביר כי נוכח המעבר למקום עבודה חדש והפגיעות התקשה למצוא מקום עבודה בו ימצה את פוטנציאל השתכרותו. לתקופה נוספת זו נפסק אפוא סכום של 62,707 (כולל הצמדה וריבית).  ליתרת התקופה עד מועד פסק הדין פסק בית המשפט הפסדי הכנסה לפי 35% בסך של 210,446 ₪ (כולל ריבית והצמדה). סה"כ הפסדי ההשתכרות לעבר – 644,707 ₪. 

הפסדי השתכרות לעתיד: את ההפסדים לתקופת העתיד חילק בית המשפט לשתי תקופות. למשך 15 שנים ההפסדים לפי פגיעה של 35% - 813,112 ₪, וליתרת התקופה לפי פגיעה של 50% - 196,628 ₪. סה"כ הפסדי שכר לעתיד – 1,009,740 ₪. 

פנסיה: 207,350 ₪ לפי 12.5% מהפסדי השתכרות לעבר ולעתיד. 

עזרת הזולת:  התובע טען לעזרה לעזרה מוגברת של בני משפחתו, ובעיקר רעייתו שהעידה בבית המשפט. לדבריו לאחר התאונה והניתוח הנוסף נשלל ממנו כושר הניידות והוא נעזר בכיסא גלגלים, הליכון וקביים. בתקופה זו נזקק לעזרה רבה בצרכיו ולא יכול היה לשאת במטלות משק הבית כפי שהיה לפני התאונה. מאחר והוא מתגורר בדירה בקומה שניה בבניין ללא מעלית, כל יציאה מהבית לטיפול חייבה סיוע בני משפחה ושכנים בהעלאה והורדה. בשל הצורך לטפל בתובע נעדרה רעייתו מעבודתה עד שלבסוף פוטרה. גם לאחר תקופת אי הכושר הזמנית , ואף במועד המשפט טען התובע כי הוא נזקק לעזרה רבה ואינו יכול לסייע בבית, דבר המטיל עול נוסף על רעייתו. התובע בקש פיצוי של 5,000 ₪ לחודש למשך 15 חודשים מהתאונה (75,000 ₪) ו-1,548 ₪ לחודש (לפי 8 שעות שבועיות) ליתרת התקופה (69,660 ₪).  ולעתיד הוא בקש סכום דומה עד לתום תוחלת החיים (394,223 ₪). 

הנתבעת טוענת כי עבודתו של התובע כנהג משאית להובלת דלק הינה עבודה פיזית הכרוכה באחריות משמעותית ומכאן ניתן ללמוד על תפקודו של התובע שלא מצריך עזרה כלשהי. מדובר בראש נזק הדרוש הוכחה והתובע לא צירף כל אסמכתא אודות העסקת עזרה לאחר התאונה, אין מקום לפיצוי בגין עזרת בני משפחה בנסיבות אלו. לפיכך טוענת הנתבעת כי פרט לתקופה הסמוכה לתאונה ולאחר הניתוח שעבר בחודש מרץ 2016 התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עזרת צד ג'. מציעה לפצותו אך ורק בגין תקופת העבר בסך של 50,000 ₪.  

רעיית התובע נחקרה באשר לפיטוריה לאחר התאונה אך לא הביאה כל ראיה שתקשור בין פיטוריה לנכותו של התובע ולתאונה וכן לא הובאו ראיות בדבר היקף העזרה לה נזקק התובע וכאמו לעיל לא הועסקה עזרה בשכר. עם זאת, קבע בית המשפט כי סביר שבתקופה הסמוכה שלאחר התאונה והניתוחים שעבר, בהתחשב בסוג הפגיעה שאכן הגבילה הליכה ודריכה על הרגל, ובתקופות אי הכושר הממושכות,  התובע נזקק לעזרה אינטנסיבית מצד רעייתו וסובביו. כמו כן, סביר כי גם היום הוא נזקק לעזרה מסויימת. אמנם לדעת בית המשפט אין מניעה לבצע פעולות יום יומים, אך הוא יתקשה בפעולות פיסיות הקשורות בבית, לרבות, למשל, סחיבת קניות כבדות. בנסיבות אלו נפסק פיצוי בסך 80,000 ₪ לתקופת העבר; ופיצוי בסך 200,000 ₪ לעתיד,. פיצוי זה, הגבוה מהמקובל, מתחשב גם בשינויים הניווניים ובאפשרות החמרת המצב והחלפת הברך שציין המומחה. 

ניידות:  לתקופה הסמוכה לתאונה ולניתוח הנוסף נפסק סכום של 15,000 ₪. לגבי יתרת התקופה – התובע יכול להמשיך לנהוג ברכב ואין ראיה להוצאות ניידות מוגברות. בהנחה שבחלק מן המקרים יתקשה בחניה מרוחקת וידרש להוצאה נוספת מעבר לרגיל נפסק סכום גלובאלי של 25,000 ₪ לעבר ולעתיד. 

התאמת דיור: התובע טוען כי הוא מתגורר בדירה בקומה שלישית בבניין ללא מעלית וכי נוכח קשיים כלכליים, על אף מגבלותיו מהתאונה, לא היה יכול להרשות לעצמו מעבר לדירה בבניין עם מעלית / לבית קרקע. מבקש לפצותו בסכום גלובלי בסך של 100,000 ₪ בשל הצורך בהתאמת דיור לצרכי מגבלותיו. ראש נזק זה לא הוכח ולכן התביעה בגינו נדחית. 

הוצאות רפואיות: הוצאות התובע מכוסות בסל הבריאות והוא אף זכאי להחזרים מן הביטוח הלאומי שכן מדובר בתאונת עבודה. חרף זאת נפסק סכום גלובאלי של 10,000 ₪ בשל הוצאות שאינם מוכרות ואינן בסל (טיפולים אלטרנטיביים, משככי כאבים וכו').  

כאב וסבל: בהתאם לדין, לשיעור הנכות (31%) ו-20 ימי אשפוז נפסק לתובע פיצוי בסך 57,135 ₪. 

שיפוי בגין חיוב בשכ"ט בא-כוח התובע בהליכים מול המל"ל: אין מקום לפסוק שכ"ט והוצאות בגין הליך אחר. יתרה מכך, צודקת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. 

סך נזקי התובע 2,248,932 ₪ מהם יש להפחית את תגמולי המל"ל בסך של 2,125,678 ₪ ואת התשלום התכוף 13,646 ₪ (משוערך).