תושבים חוזרים, עולים חדשים ואף "עולים ותיקים" נוהגים כשברשותם רישיון נהיגה זר. מה קורה אם חלילה אותו נהג מעורב בתאונת דרכים בה נגרמים נזקי גוף? סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגביל את זכאות לפיצויים של נפגע תאונות דרכים שנהג ללא רישיון תקף, גם אם הייתה בבעלותו פוליסת ביטוח (למעט במקרה שרישיונו פג מחמת אי תשלום אגרה).מטרת הסעיף היא להעניש ולהרתיע את מי שנוהגים ללא רישיון ומגדילים בכך את הסיכונים שבדרכים שכן התפיסה היא, שנהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים יוצרת סיכונים מיוחדים, ואין הצדקה לפצות את מי שיצר את הסיכון המיוחד בעצמו.
תקנה 567 א׳
לצד סעיף 7(3) לחוק הפיצויים קיימת תקנה-567א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 אשר מתווה את הדין בכל הנוגע לתוקפו של רישיון נהיגה זר בתחומי מדינת ישראל. לפי תקנה זו תושב ישראל אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות, בשנתיים שלפני יום כניסתו האחרונה לישראל, ובידו רישיון נהיגה זר בר-תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל, ברכב המתאים לדרגת רישיון הנהיגה הזר שלו, בתנאים האמורים בפסקאות (1) ו-(1א) שבתקנה 567(א), למשך שנה אחת מיום כניסתו האחרונה לישראל; לעניין תקנה זו, "כניסתו האחרונה לישראל" – שלפניה הוא שהה מחוץ לישראל תקופה של 14 ימים רצופים.
משמע, מדינת ישראל מאפשרת לתושב חוזר לנהוג בתחומה עם רישיון נהיגה זר למשך שנה. בכך, ביקש המחוקק להקל על תושבים חוזרים שהגיעו לישראל בכוונה להשתקע בה, וליתן לתושב החוזר "תקופת התארגנות" עד שיוציא רישיון נהיגה תקף בישראל, ולמנוע את "השבתתו" התחבורתית עם חזרתו ארצה.
האחריות על ידיעת החוק והמצב בשטח
פעמים רבות, אותו תושב חוזר לא מודע להוראות החוק והוא ממשיך לנהוג משך שנים רבות כשבידו רק רישיון נהיגה זר. מנגד חברות הביטוח משווקות בחפץ לב תעודות ביטוח חובה לנהגים אלה תוך עצימת עיניים והסתתרות מאחורי הוראות הפוליסה לפיהן במקרה של תאונה הן יוכלו לטעון כי הפוליסה שנרכשה איננה תקפה, משום שתנאי בסיסי לתוקף הפוליסה הוא שבזמן התאונה מחזיק הנהג ברישיון נהיגה בתוקף המתיר לו לנהוג בישראל. גם בתי המשפט בישראל פסקו כי על הנהג מוטלת החובה לוודא שרישיון הנהיגה שברשותו מתאים לנהיגה בישראל.
מה קורה כאשר בעל רישיון בינלאומי מעורב בתאונת דרכים בישראל?
בתביעה שהגיש אזרח ישראלי שהתגורר מספר שנים בארצות הברית, שם החזיק רישיון אמריקאי לנהיגה באופנוע. אותו אדם הגיע לישראל, רכש אופנוע ולאחר מכן רכש ביטוח חובה מהמאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) לתקופה של חצי שנה. כשהסתיימה תקופת הביטוח הוא רכש בפול ביטוח חובה נוסף, אף הוא לתקופה של חצי שנה, אלא שבמהלך תקופה זו הוא נפגע קשה בתאונת דרכים.
הנפגע הגיש בבית המשפט המחוזי תביעה נגד הפול לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. כצפוי הפול טענה כי אין לפוליסה תוקף מאחר והתובע לא נהג עם רישיון בר תוקף בישראל.
בית המשפט המחוזי פסק כי למרות שבמועד התאונה רישיון הנהיגה האמריקאי שלו לא היה בתוקף בישראל הפול אחראית לנזקיו של הנפגע זאת מאחר שהיא הפרה את חובת הגילוי כלפיו בכך שלא העמידה אותו על מורכבות הדין הישראלי בכל הנוגע להכרה ברישיונות זרים. לאור זאת, נקבע כי הפול מנועה (מושתקת) מלטעון שפוליסת הביטוח שרכש הנפגע אינה בתוקף, ועליה לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.
על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בערעור זה טענה הפול כי החלטת בית המשפט המחוזי סותרת את ההלכות הקודמות לפיהן על הנהג מוטלת החובה לוודא שרישיון הנהיגה שברשותו מתאים לנהיגה בישראל, וכי אין די בקיומו של רישיון נהיגה זר בכדי שפוליסת הביטוח תהא תקפה שכן על המבוטח לעמוד בדרישות התקנות באופן שרישיון הנהיגה הזר שלו יהיה תקף בישראל. עוד טענה הפול כי החלטת בית המשפט המחוזי מכשירה למעשה נהיגה שלא על פי החוק, ומתעלמת מהוראות הדין אשר מטילות על הנהג חובות ביחס לרישיון הנהיגה שלו, וכי אין זה מחובתה כמבטחת לתת ייעוץ משפטי למבוטחים או ליידע אותם בדבר הדין הקיים.
בית המשפט העליון סקר את הפסיקה הקודמת וציין כי אין זו הפעם הראשונה בה מגיע לפתחו של בית המשפט נפגע תאונת דרכים שמבקש להכיר בזכאותו לפיצויים, חרף היעדרו של רישיון נהיגה ישראלי תקף בעת התאונה.
במקרה אחד היה מדובר בעולה חדשה מצרפת שנפגעה בתאונת דרכים, כשנתיים לאחר שעלתה לארץ, כאשר לא היה ברשותה בעת התאונה רישיון נהיגה ישראלי אלא רישיון נהיגה צרפתי תקף. נקבע כי אדם שנהג בישראל בהסתמך על רישיון נהיגה זר שאינו בתוקף על פי הפקודה והתקנות, יחשב כמי שנהג ללא רישיון נהיגה, גם אם רישיון הנהיגה הזר אותו החזיק היה תקף בעת התאונה במדינה בה הוצא.
במקרה אחר דובר על אב וילדיו שנפגעו בתאונת דרכים, כחמש שנים לאחר שהאב חזר לארץ מארצות הברית כתושב חוזר והחזיק ברישיון נהיגה תקף של ארצות הברית. גם בו נקבע כי גישתו של המחוקק באשר לאי תקפותו של רישיון נהיגה זר אינה גחמה; היא באה להבטיח, בראש ובראשונה, את שלום הציבור שבכבישים, שלום עוברי דרכים. חכן נקבע כי הכרח איפוא לעבור את מסננת הרישוי הישראלית, כדי שהאינטרס הציבורי בישראל ישורת כהלכתו.
מנגד ציין בית המשפט העליון כי שלילת זכאות לפיצויים בנסיבות בהן הנהג אוחז עדיין ברישיון נהיגה זר בר תוקף, היא תוצאה קשה והרת גורל עבור נפגעי תאונות דרכים.
עוד נכתב כי כל מי שנהג בחוץ לארץ יודע כי זמן ההסתגלות הקריטי לנהיגה בארץ זרה הוא הדקות, שמא השעות, או לכל היותר הימים הראשונים של הנהיגה, לשם היכרות עם תנאי הארץ ותושביה-נהגיה. לכן וככל שביקש המחוקק להגן על הציבור מפני מי שאינו בקי ורגיל בנהיגה בישראל, לא ברור כיצד הוא מאפשר לתושב חוזר לנהוג משך השנה הראשונה ללא רישיון ישראלי בר תוקף?
זאת ועוד, גם בתום השנה, אין התושב החוזר חייב בהכרח במבחני נהיגה, ולרוב מבוצעת המרה של רישיון הנהיגה הזר לרישיון ישראלי. מכאן, שספק אם ענייננו בכושר הנהיגה של הנהג בעל הרישיון הזר ובסיכונים תחבורתיים שמקורם בכך שהוא נוהג מכוח רישיון זר.
מה אומר סעיף 7(3)?
תכליתו של סעיף 7(3) היא למנוע סיכונים מיוחדים בדרכים ולהעניש את אלה הנוהגים באופן המייצר סיכונים אלה, ועל פי ההלכה הקיימת יש לפרש את הסעיף באופן מצמצם ודווקני כך שיחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד.
נוכח הקושי של בתי המשפט ברחבי הארץ להתמודד עם התוצאה הקשה של שלילת פיצויים מנפגעי תאונות דרכים מכוח סעיף 7(3) לחוק, מנסים בתי המשפט לפתח טכניקות שונות לצמצום תחולת סעיף 7(3) לחוק, כמו ההבחנה בין מקרים בהם אין רישיון נהיגה תקף בשל פגם טכני לבין מקרים בהם אין רישיון בשל פגם מהותי.
בית המשפט העליון ציין כי במקרים דומים, בתי המשפט חייבו את חברות הביטוח לפצות נפגעים בשל הפרת חובת היידוע. כך למשל נקבע בפק דין מחוזי כי על חברת הביטוח מוטלת חובת גילוי ויידוע כלפי המבוטח, בכל הנוגע לתנאים ולהגבלות החלים על הכיסוי הביטוחי. באותו מקרה, נקבע כי הפול לא הציגה למבוטח את המידע הנדרש בדבר הצורך לברר את תקפותו של רישיון הנהיגה הבינלאומי שלו, ולכן היא מנועה מלהסתמך על היעדרו של רישיון נהיגה ישראלי.
במועד התאונה, החוק והתקנות לא הכירו ברישיון הנהיגה האמריקאי של המערער, ולא היה ברשותו רישיון נהיגה ישראלי תקף, כך שחל לכאורה סעיף 7(3) לחוק, ואין להכיר ברישיונו הזר של המערער כרישיון תקף. ואולם, לצד הוראות החוק ישנם שני מקורות נורמטיביים נוספים הרלוונטיים בתביעות הנוגעות לתאונות דרכים – פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 וחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.
הוראות חוק חוזה הביטוח, לצד דיני החוזים הרגילים, מסדירות ומגדירות את טיב היחסים בין מבוטח לבין מבטח ואת החובות הייחודיות החלות על המבטח בטרם כריתת חוזה ביטוח. במסגרת זאת, המבטחת חבה כלפי המבוטח חובת גילוי, הכוללת פירוט של ההגבלות החלות על הכיסוי הביטוחי ואשר בהתקיימן לא יהיה לו תוקף.
בית המשפט העליון סבור כי רק יודעי ח"ן מודעים לתקנה 567א ומעטים יותר מבינים את לשונה ואת משמעותה. לנוכח פערי הידע ופערי הכוחות בין המבוטח למבטח, ניתן היה לצפות כי הפול "תמשוך בשרוולו" של המבוטח ותסב את תשומת ליבו כי הכיסוי הביטוחי שרכש אצלה פעמיים בכסף מלא (בכל פעם לחצי שנה), אינו שווה את הנייר שעליו הודפס. הפול, כמבטחת מקצועית שברשותה הידע והניסיון בתחום הביטוח הציבה אפוא מכשול בפני עיוור. הפול מכרה למערער פוליסה על סמך רישיון נהיגה זר, מבלי שעשתה לפחות את המינימום הנדרש כדי להסב את תשומת ליבו כי נהיגה עם רישיון זר עשויה לעורר בעיות. נהג הרוכש פוליסת ביטוח מחברת ביטוח מצפה כי סוכני הביטוח או נציגי המבטח יציגו בפניו את מלוא המידע הרלוונטי הנוגע לפוליסה המוצעת, ובכלל זה את תנאי תקפותה.
היה על הפול לגלות את אוזנו של המבוטח כי קיימת מורכבות בדין הישראלי בכל הנוגע להכרה ברישיונות זרים, וכי השאלה אם רישיונו בתוקף דורשת בדיקה עובדתית ומשפטית ברשות המוסמכת. המבטחת לא נדרשת לקבוע אם רישיון הנהיגה הזר שמוצג בפניה תקף בישראל, ואינה נדרשת להכניס ראשה ל"שאלות משפטיות הנובעות מהשאלה האם המבוטח הוא תושב ישראל, אזרח ישראל, מהם מועדי כניסותיו ויציאותיו מישראל, והיכן מרכז חייו". כל שנדרשת המבטחת הוא ליידע את המבוטח כי ייתכן שרישיונו הזר לא תקף בישראל, שעליו לדעת שעלול להיווצר מצב שהכיסוי הביטוי לא יהא בתוקף במקרה של תאונה, וכי מדובר בסוגיה אותה עליו לברר.
במקרה זה בפול הסכימה לבטח את הנפגע (פעמיים) בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהוצג לה לפני רכישת הפוליסה, תוך הפרת חובת היידוע. משלא עמדה הפול בחובת הגילוי והיידוע, היא אף יצרה מצג שווא בפני המבוטח, שכאשר יצא מדלת חברת הביטוח ועלה על אופנועו, האמין כי פוליסת הביטוח שרכש זה עתה, בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהציג לפול, היא פוליסה תקפה שמעניקה לו כיסוי ביטוחי מפני תאונה. הפול, שגבתה את הפרמיה על הפוליסה, מנועה בנסיבות אלה מלכפור בתוקף הכיסוי הביטוחי אותו מכרה למערער.
לא זאת אף זאת, התמיהה לגבי התנהלותה של הפול בתיק זה אך גוברת בהינתן שעוד לפני שהנפגע רכש את הפוליסה הוציאה הפול הנחיות המתייחסות באופן ספציפי לעריכת ביטוח לתושב זר – תייר. בהנחיות אלו צוין כי בכל פניה לעריכת ביטוח לתושב זר – תייר יש לנהוג בזהירות מרבית, לערוך בדיקות שונות ואף הוצע להחתים את התושב הזר המבקש ביטוח לנהג יחיד על הצהרה, בשפה המובנת למבקש הביטוח, ובה הוא מאשר את מעמדו בישראל כתושב זר, וכי בידו רישיון נהיגה המאפשר לו לנהוג כחוק בישראל.
לכן נקבע כי עוד לפני שהנפגע רכש את הפוליסה הראשונה, כבר הוצאו שני נהלים בחברת הפול, המעידים על כך שהייתה ערה למורכבות הנוגעות לרישיון נהיגה זר. בנסיבות אלה, מחדלה של הפול בעת הנפקת הפוליסה לנפגע אך מתעצם, התמיהה מדוע בחרה לנהל "מערכה משפטית" בתיק זה, על גבו של המערער, אך גוברת.