פגיעות עמוד שידרה בכלל ושבר באחת החוליות או יותר נפוצים מאוד לאחר טראומה קשה הנגרמת לעמוד השדרה כתוצאה מתאונת דרכים או תאונת עבודה כגון נפילה מגובה רב.
קיימים סוגים שונים של שברים בחוליות עמוד שידרה כתוצאה מתאונת דרכים, כאשר המשותף להם הינו טראומה קשה המביאה לקריסה של אחת החוליות או יותר. בכל מקרה המדובר בחבלה מסוכנת המחייבת טיפול מידי למניעת החמרה שעלולה להיות בלתי הפיכה ועשויה לערב את מערכת העצבים.
הטיפול בשבר בחוליה
לרוב הסובלים משבר בחוליה באזור עמוד השדרה המותני או התחתון מתלוננים על כאבים חזקים באזור הגב התחתון המקרינים לגפיים התחתונות, קושי להתכופף, הרגשת עקצוצים והירדמות בגב התחתון וקושי לעמוד זקוף.
לרוב הטיפול הרפואי הראשוני נעשה באמצעות קיבוע חיצוני במחוך מיוחד המחזיק את עמוד השדרה ומונע עומס על החולייה הפגועה במשך מספר שבועות בהם השבר עשוי להחלים באופן טבעי, וכמובן טיפול בכאבים הנלווים לפציעה.
יחד עם זאת לעיתים בשל חומרת השבר והמיקום יש צורך בהתערבות ניתוחית.
אחוזי נכות בגין שבר בחוליה
אחוזי נכות שבר בחוליה : סעיף 37 (8) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ד 1956 (להלן: "תקנות המל"ל") הוא הסעיף הרלבנטי לפיו קובעים מומחים בתחום האורתופדיה את אחוזי הנכות של הנפגע בשל שבר בחוליה (יש להבדיל בין שבר בגוף החולייה המקנה בכל מקרה נכות לבין שבר בזיז חוליה)
הסעיף קובע כי יש להעניק לסובל משבר בחוליה שהחלים 5% נכות ו- 10% נכות בגין שבר עם תזוזה ניכרת .
כמה פיצוי ניתן לקבל בגין שבר בחוליה כתוצאה מתאונת דרכים?
בדוגמה הבאה נסביר מהו הפיצוי בגין שבר בחוליה ומדוע חשוב לנפגע לפנות לעו"ד מומחה בייצוג נפגעי תאונות דרכים:
בתביעה בה ייצגנו נפגעה תובעת בתאונת דרכים אשר סבלה משבר בחוליה בעמוד השדרה המתני (L1 ). המדובר בתובעת כבת 55 אשר נסעה ברכב שטח (ג'יפ) אשר נהגו נסע בכביש כורכר ונכנס לבורות שהיו בכביש, וכתוצאה מאחת הקפיצות שנגרמו לרכב כתוצאה מנהיגה זו נגרם לתובעת שבר דחיסה בחוליה בעמוד השדרה.
לבקשתנו וכמקובל בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מינה בית המשפט מומחה רפואי לבדיקת התובעת.
המומחה אשר בדק את התובעת קבע בחוות דעתו כי בהתאם לתקנות המל"ל יש לקבוע לתובעת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (8) או לפי סעיף 37 (7) לתקנות המל"ל כאשר הוא ציין כי בבדיקתו אבחן כי לתובעת הגבלת תנועה קלה.
זה המקום להסביר כי סעיף 37 (7) כלל אינו דן בשבר בחוליה אלא מתייחס להגבלת תנועה בעמוד השדרה (במקרה זה עמוד השדרה המתני) שנע בין 10% בגין הגבלת תנועה קלה ל-30% בגין הגבלה קשה.
למרות שלתובעת נגרם שבר בחוליה ולמרות שהמומחה איבחן הגבלת תנועה קלה, קבע המומחה כי נכותה של התובעת הינה "רק" 10% (קביעה שלצערנו מקובלת בקרב מומחים).
עם קביעתו זו של המומחה לא יכולנו להסכים ועל כן פנינו אליו בשאלות הבהרה בהם התבקש להשיב האם היה קובע את אותה נכות גם אלמלא היה מוצא הגבלה קלה בעמוד השדרה. ולחילופין האם היה המומחה קובע את אותה נכות בגין הגבלת התנועה גם אלמלא הייתה לתובעת שבר בחוליה.
על שאלות אלו השיב המומחה בהגינותי כי אכן היה מעניק את אותה נכות בגין החלופות האמורות. המומחה הוסיף והסביר כי התקנה העוסקת בשבר בחוליה (37 (8)) אינה מתייחסת להגבלה בתנועה ועניין זה נתון לפרשנות.
די היה בתשובות אלו כדי לשכנע את בית המשפט כי מאחר ושתי התקנות (37 (7) ו37 (8)) מתייחסות לאותו איבר, הפעלתם צריכה להיעשות באופן מצטבר ולא חופף, שכן יישום באופן חופף יביא לתוצאה מעוותת לפי נפגע שסבל משבר בחוליה ונותרה אצלו גם הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה יקבל את אותם אחוזים להם זכאי נפגע הסובל רק משבר ללא הגבלה או לנפגע הסובל מהגבלה ללא שבר.
ואכן בית המשפט קבע שיש להפעיל את המבחנים במצטבר, אחרת לא ניתן להבין מדוע התייחס המחוקק למצבים של מגבלות תנועה בגב ללא שברים בחוליות ולמצבים של שברים בחוליות ללא מגבלות.
בכך למעשה הוכפלו אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת והפיצוי אותו קיבלה שהיה למעלה מכפל הסכום לו הייתה מקבלת לו נותרה "רק" אם נכות בשיעור 10% כפי שקבע המומחה.
בעניין זה מאחר והתאונה הייתה גם תאונת עבודה, ונכותה של התובעת נקבעה (לאחר קביעת מומחה בית המשפט) על ידי המוסד לביטוח לאומי על 10% בלבד, קיבלה התובעת פיצוי בסך 410,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
