שבר בטיביה ובפיבולה כתוצאה מתאונת קורקינט

1. זוהי תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע בגין תאונת דרכים מיום 16.5.09 (להלן: "התאונה").
2. בעלי הדין

• א. התובע, יליד 30.7.1996 היה קטין-כבן 13 עת קרות התאונה ולמד בביה"ס. כיום התובע כבן 25.
• ב. הנתבע 1 הינו נהג ברכב ששימש כמונית עת קרות התאונה.
• ג. הנתבעת 2 הינה חב' ביטוח (המאוגדת עפ"י חוקי הרשות הפלסטינית) המבטחת של רכב הנתבע.

3. מוסכמות

• א. הצדדים הסכימו כי התאונה ארעה בשכונת דאחית אל סלאם אשר נמצאת בשטח ירושלים (פרוטוקול מיום 14.5.2020) הצדדים הסכימו כי התאונה מקימה חבות ביטוחית של הנתבעת 2 כלפי התובע.
• ב. הצדדים הסכימו כי התובע טופל בביה"ח הדסה בשל שבר בשוק ימין. נגרם לו שבר בטיביה (עצם השוק הממוקמת בצד הפנימי של הרגל) ובפיבולה (השוקית הממוקמת בצד החיצוני של הרגל), אשר הינן שתי עצמות ארוכות הנמצאות בחלקה התחתון של הרגל ומרכיבות את השוק.
• ג. הצדדים הסכימו כי כתוצאה מהפגיעה, רגלו של התובע הושמה בגבס ארוך אך מאחר ובצילומי ביקורת הודגמה תזוזה של השבר, הופנה התובע לטיפול ניתוחי במסגרתו עבר החזרה סגורה של השברים וקיבוע פנימי ע"י שני מסמרים.
• ד. לא הייתה מחלוקת כי בעקבות התאונה התובע התהלך על קביים, נעדר מביה"ס ומשיעורי ספורט בפרט. לאחר כשבוע עבר ניתוח לקיבוע השברים במסמרי מתכת גמישה אשר נשארו במקומם עד היום.
• ה. התובע משתמש שימוש תדיר ולא מורשה בסם הקנאביס מזה מספר שנים.

קיצור סקירת הראיות

4. תצהירי התובע ועדותו.

• א. התובע הצהיר כי הנכות הרפואית ממנה סובל גבוהה הרבה יותר מאשר זו שנקבעה ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש נוכח כאביו הבלתי פוסקים וההגבלה הקיימת לו בתנועת הרגל. טוען התובע כי במשך תקופה ארוכה ה התהלך עם קביים, ועד ליום זה סובל מכאבים עזים בקרסול ימין, מתקשה מאוד בהליכה, בעמידה ובשימוש במדרגות וכן מתקשה בביצוע פעולות יומיומית.
• ב. התובע הצהיר כי המדובר בתאונה מסוג דריסה אשר בעקבותיה נותרה לו צלקת נפשית משמעותית, כי הפך ל"שבר כלי" וכי הוא חווה סיוטים חוזרים ונשנים. באשר לנכות תפקודית הצהיר התובע כי היא גבוהה לאין שיעור מנכותו הרפואית ובאה לידי ביטוי במגבלות רבות אשר משפיעות  באופן ישיר על תפקודו בבית ובעבודה בין השאר בשל קשייו בהליכה, סחיבת משאות, בעמידה ממושכת בהרמת חפצים, בניידות ובביצוע פעולות שגרתיות ויומיומיות. לפיכך, טוען התובע כי כושר העבודה שלו נפגע ובעתיד יתקשה להיקלט בשוק העבודה, יזדקק לעזרה בניהול משק הבית ולטיפולים רפואיים
• ג. התובע הצהיר כי כושר ההשתכרות שלו נפגם כתוצאה מהתאונה ובשל מגבלותיו לא נכנס למעגל התעסוקה בתור נער וגם כיום איננו עובד כלל, למעט בעבודות זמניות לתקופות לא רצופות בשל מצבו הרפואי. כמו כן, בעקבת התאונה איננו מתאים עוד לעבודה פיזית.
• ד. בית המשפט מצא כי בתצהירו של התובע מספר תמיהות :
• התובע תיאר את תקופת ההחלמה הארוכה, התלונן גם בתצהיר וגם בעדות על כאבים קשים בקרסול ואף הצביע על קרסול ימין במהלך העדות. כל זאת בניגוד גמור לפגיעה המתועדת בתאונה שהיא פגיעה בשוק ימין ולא בקרסול.
• בהינתן העובדה שנפגע כשהיה כבן 13, לא ברור כיצד הצהיר ש"מאז התאונה איננו מסוגל להסתגל לשום סוג של עבודה או סחיבת משאות אשר עובר לתאונה היה מבצע אותן בקלות ללא עזרה, לא ברור כיצד הצהיר כי עובר לתאונה (בכיתה ו') היה אדם בריא בגופו ובנפשו ובעל יכולת לעמוד בדרישות הניצבות בפני אדם "המועמד לתפקידו או עובד בתפקידו" ולא ברור כיצד בהיותו תלמיד בית ספר הצהיר כי יכול היה להשתלב בעבודת כפיים או בעבודה פיזית או להתקדם בה עובר לתאונה.
• התובע מסר בעדותו שהיה תלמיד טוב, עובר לפגיעתו , אך התקשה להסביר את הישגיו הצנועים בלימודים (ממוצע 54) בשנה שקדמה לתאונה.
• התובע תיאר כיצד חדל ללמוד בכיתה ט' ועבד מאז בעבודות שונות , עבודות חשמל אצל קרוב משפחה שהכיר את מצבו במשך כשנה, וכן עבודה באולם חתונות ובשיפוצים במשך שנה עם חבר של אביו. עבודות מורכבות ופיסיות אלה לתקופות מעין אלה סותרות את גרסתו של התובע בדבר תפקודיו הנמוכים.
• התובע הסביר את העובדה שפנה לעזרה רפואית רק פעמיים ב-12 השנים האחרונות בכך שהוא לא אוהב להיכנס לקופת חולים. עם התקדמות החקירה הנגדית מסר התובע שהוא דווקא פנה ''הרבה לרופאים''. הגרסא אמנם התפתחה אך התפתחותה נוגדת את המסמכים הרפואיים המצביעם על שני ביקורי אורטופד במהלך כל התקופה. ברור שאין המסמכים והן ההסברים אינם תואמים את התאור שתאר התובע בדבר מצבו החמור וכאביו הרצופים.
• התובע מסר על שימוש רציף בקנאביס רפואי ובמריחואנה ללא מרשם רופא "כדי לא לקחת תרופות אחרות." את השימוש בקנאביס הסביר בכאבים ברגל בלבד והגדיר זאת במילים ''אני מעשן בגלל המצב''. לתדירות העישון התייחס התובע במספר אופנים שונים:  בתחילה אמר ''אני לוקח רפואי ותרופות בשביל הכאב'', לאחר מכן אמר ''אני לא מעשן הרבה, אני מעשן רק לפי שעה שכואבת לי הרגל ובחורף הרגל שלי כואבת ונהיית פה (מצביע על הקרסול) כמו אבן ומפה זה מתחיל להתנפח ואז אני לוקח את הסמים או את התרופה, אבל לא מעשן הרבה''. אחר כך מסר ''אני מעשן ביום גו'ינט אחד או שניים, זה יותר שניים''. לאחר מכן מסר בהמשך לתצהירו שנכון כי הוא שרוי בכאבים אדירים באופן בלתי פוסק כל פעם שהוא זז, הוא חייב לעשן (או לקחת אקמול)  התיאורים השונים על השימוש התדיר כל כך בקנאביס אינם עולים בקנה אחד עם יכולת השתכרות כלשהי מחד, והתובע לא הוכיח כי מדובר בצורך רפואי כלשהו בוודאי לא צורך רפואי הקשור בתאונה מאידך. תיאורים אלה משליכים על מהימנות התובע ומאירים את מאזן ההסתברויות על הסיבות שבגללן יצא ממעגל התעסוקה בשנים האחרונות.
• התובע מסר כי ישנם עדים רבים שיכולים להעיד על היעדר יכולת העבודה שלו אך לא יכול היה להסביר מדוע לא הביא עדים שיעידו על כך.
• ה. התרשמות בית המשפט מן התובע הייתה שלילית, לבד מסתירות פנימיות ברורות על פני העדות, עדותו הייתה מתחמקת מתפתחת ובלתי רציפה, היא לא תאמה את העובדות והמסמכים, מצבו הרפואי המתואר כמי שסובל מכאבים אדירים ובלתי פוסקים יומיומיים בשל התאונה לא עלה בקנה אחד עם המסמכים שהונחו בפניו על עבודות שעבד בעבר, על איחוי מוצלח של השברים בטיביה ובפיבולה -  ועל היעדר טיפול רפואי אורטופדי.
• ו. עדותו הצביעה כי כאביו ברגל נובעים מן הקרסול ולא מן השוק וכי שקע למציאות של שימוש תדיר בקנאביס בתקופת השנים האחרונות ובתקופה זו לא עבד.

5. דוחות חקירה מטעם הנתבעים : הנתבעים הגישו לתיק ביהמ"ש תיק חקירה של משרד ג'האד חקירות מטייבה (להלן: "דוח החקירה") באשר למצבו הבריאותי והחינוכי של התובע.

• א. החוקרים נסעו לשכונת אס-סלאם בענאתא בשנת 2013 שם ביקרו בבתי ספר בהם למד התובע וערכו חקירה עם מנהלי ביה"ס, כמו גם עם מכריו בשכונה.
• ב. החוקרים פגשו את כרים טבאחי שמסר להם שהתובע עזב את ביה"ס ועובד בתחום החשמל ומצבו הבריאותי כיום תקין.
• ג. מצבו החינוכי של התובע- עפ"י דוח החקירה, בזמן התאונה התובע היה תלמיד כיתה ו' בשנת הלימודים 2008-2009 בביה"ס היסודי שועפאט, האירוע ארעה בסוף שנת הלימודים. בעקבות התאונה נעדר מביה"ס וחזר ללמוד בשנה"ל 2009-2010. בתחילת שנת 2009 עבר לכיתה ז' בבי"ס אבו חלדון בשועפט.
• ד. בין השנים 2009-2010 התובע למד בכיתה ח'. התובע ואמו ציינו שבתקופה הזו החל להעדר מביה"ס לתקופות ארוכות כי היה חלש בלימודיו ולדבריה נהג להעדר מביה"ס גם לפני התאונה. לדברי מנהל ביה"ס התובע נעדר הרבה מביה"ס. בכיתה ט' בשנה"ל 2010-2011 עזב את ביה"ס לאחר ארבעה חודשים כי לא רצה להשלים את לימודיו. מנהל ביה"ס מסר שהתובע עזב את ביה"ס לאחר מספר ימים והיה חלש עד ממוצע בלימודיו. מנהל ביה"ס (חט"ב) סרב לתת את דוח הציונים של התובע ולא ציין את סיבת עזיבתו את ביה"ס.
• ה. החקירה בביה"ס היסודי של התובע העלתה כי התובע למד בביה"ס עד כיתה ו' בשנה"ל 2008-2009 ובסוף השנה נעדר לתקופה של חודש וחצי בשל תאונת הדרכים וכי היה תלמיד מתחת לממוצע וללא בעיות בריאותיות קודמות. דוח החקירה מציג תעודה של התובע לשנה"ל ו' בה ציוניו נעים בין  45-75 וכוללת  6 ציונים שליליים וממוצע של 54.
• ו. לאחר שעזב את לימודיו התובע החל לעבוד בעבודות שונות כגון באולם חתונות בשכר יומי של 150 ₪. חודשיים בלבד והפסיק לעבוד בה כיוון שלא הצליח להרים דברים כבדים ולאחר מכן נותר מחוסר עבודה.
• ז. מצבו הבריאותי של התובע – לאחר התאונה התובע ספג פציעה ברגל ימין בלבד, הועבר מזירת התאונה באמבולנס של הסהר האדום לביה"ח הדסה הר הצופים, שם אביו הודיע במיון שהתובע נפגע ברגל ימין ותו לא. התובע עבר בדיקות ונמצא קי קיים שבר ברגל ימין, ב- 17.5.09 שוחרר, המשיך במרפאות החוץ של ביה"ח וב- 26.5.09 נמצא כי הוא זקוק לניתוח לתיקון השבר והתובע עבר ניתוח תיקון ורגלו שוב הונחה בגבס וב- 3.6.09 עזב את ביה"ח ונשאר זמן רב בהשגחה רפואית. עפ"י דיווח המשפחה היה עם גבס למשך שנה ועבר תיקונים בביה"ח ובקופת החולים. התובע לא נזקק לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי כלשהו בעקבות התאונה ואמו ציינה שלא היה בכך צורך. החוקרים ציינו כי עת פגשו בתובע ביום 28.4.13 והוא "הלך רגיל בלי שום בעיות מיוחדות, והוא הלך בלי שום צליעה". יחד עם זאת הבחינו בנפיחות קלה ברגל ובפצע של 1 ס"מ בצד שמאל וימין של הברך.
• ח. לדברי התובע עצמו לחוקרים מצבו הבריאות תקין למעט עייפות בעת עלייה במדרגות וכשהולך למרחקים ארוכים. התובע ואמו ציינו כי הוא לא סובל מבעיות פסיכולוגיות ושהתאונה לא גרמה לו לכאלה בעיות.
• ט. תעסוקה של התובע – נכון למועד כתיבת דוח החקירה התובע עבד עם קבלן חשמל ביתי בשכר יומי של 130 ₪.
• י. לסיכום דוח החקירה מציינים החוקרים כי: במהלך חקירת התובע הוא ציין בפניהם כי כיום איננו סובל מבעיות בריאות ראויות לציון.
• יא. התובע עזב את ביה"ס היסודי בשנת 2010-2011 כיוון שלא רצה ללמוד עוד לפני התאונה. דבר שהתאשר מהחקירה שנערכה בבית הספר. התובע סיפר כי שיש לו כאב ברגל ויש נפיחות; לעתים הוא עובר טיפולים;  בגלל הפלטינה ברגל הכאב שלו גובר כשיש קור; למד עד כיתה י'; לאחר מכן עד במטבח במסעדה לא יותר משבועיים;  השנה ובשנה שעברה לא עבד כלל; לאחרונה עובד במטבח ולפני שנתיים עבד במסעדה באילת והרוויח בין 170-200 ₪ ליום בערך 5 שעות ליום; לא מקבל דבר ממל"ל; לא עובד בגלל הקורונה;
• יב. אביו של התובע סיפר מספר שמצבה של רגלו יותר טוב; בחורף יותר כואב לו; יש לו ברזלים וברגים בתוך העצם וזה ישאר לכל החיים; עוד סיפר כי התובע נפגע בתאונה נוספת ועבר ניתוח; בתקופה האחרונה לא עבד, לא עבד בשנה-שנתיים האחרונות והוא מובטל כבר שנים.

בית המשפט מצא כי דוחו"ת החקירה מהימנים למדי , נתמכו בעדות החוקר ובהודאת התובע עצמו, התובע לא הביא את בני משפחתו לעדות על מנת שיסתרו את תוכן השיחות עם החוקרים. בעיקר תאמו דוחו"ת החקירה  את עדותו של התובע עצמו על חיים של שימוש רציף ותדיר בסמים. מנגד - בהעדר צילומים וראיות זיהוי בנות בדיקה נתן בית המשפט לדוחו"ת החקירה ולעדות החוקרים משקל – רק כראייה מסייעת ולא כראייה עיקרית.

6. חוו"ד מומחה :

• א. המומחה, ד"ר ראיד סרחאן, הינו כירורג-אורטופד (להלן: "המומחה") אשר בדק את התובע ביום 14.11.19. המומחה כותב כי במועד התאונה ה- 16.5.09 תוך כדי רכיבה על קורקינט בירידה רכב פגע בתובע וכתוצאה מכך התובע עף באוויר ונחת על הכביש, נחבל בשוק רגל ימין, ללא פגיעות אחרת בגוף. לאחר שפונה למיון של ביה"ח הדסה הר הצופים עבר בדיקות וצילומים, ואובחן כסובל משבר בשוק ימין, קובע לגבס ארוך, הושאר להשגחה ושוחרר יום למחרת. לאחר כ- 10 ימים בשל תזוזה בשבר הוחלט על טיפול ניתוחי. בתאריך 25.6.09 עבר ניתוח שחזור סגור וקיבוע תחת הרדמה כללית באמצעות שני מוטות גמישים שהוחדרו לתוך עצם השוקה תחת שיקוף. לאחר הניתוח קובע לגבס קצר וביום 29.5.09 שוחרר לביתו, המשיך מעקב במרפאה אורטופדית של ביה"ח ובקופ"ח ולא נשלח לטיפולים פיזיותרפיים.
• ב. תלונות נוכחיות - בעת בדיקת המומחה, התלונן התובע על כאבים בשוק ימין לסירוגין, כאבים בהליכה ממושכת ובריצה, כאבים במזג אוויר קר, קשיים במדרגות והימנעות מפעילות ספורטיבית בגלל כאבים.
• ג. מסקנות המומחה באשר לתובע הינן כי נגרם לו שבר מרוסק בשליש אמצעי של השוקה הימנית בעצמות השוקה והשוקית ולאחר טיפול שמרני בגבס שלא הצליח עבר התובע ניתוח. לאחר עיון במסמכים הרפואיים ובדיקת התובע, קובע המומחה כי "מצבו סופי" וכי יש לפסוק נכויות כדלקמן:
• ד. הנכות הזמנית 100% מיום התאונה ולמשך שלושה חודשים.30% למשך עוד שלושה חודשים.20 לחודשיים נוספים. ולאחר מכן מצבו סופי."
• ה. הנכות הצמיתה נקבעה כדלקמן: 10% לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות המל"ל. מבחינת הצלקות הניתוחיות לא נותרה נכות.
• ו. תקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 קובעת כי:

    "מחלות העצמות והפרקים"

             (1)   ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר

             (ב)    קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות           10%"

7. סקירת מסמכים רלוונטיים למחלוקת בין הצדדים.

• ביקור אצל ד''ר קאסם זע'ייר מיום 25/02/2013, במהלך הביקור התלונן התובע על רגישות ברגלו הימנית.
• ביקור אצל אורטופד (ד''ר סמיר זנאנירי) מיום 23/07/2013 התלונה היא על כאב ועווית שרירים לאחר תאונת דרכים שאירעה שנתיים לפני כן, ומצב לאחר ניתוח. התובע התלונן על כאב בזמן ריצה ועשיית פעילות אינטנסיבית (doing hard activity) הרופא רשם תוצאות הדמייה ורשם כי תוצאות ההדמייה מראות ריפוי טוב של עצם הטיביה והפנה לצילום בשאלה של תזוזת אמצעי קיבוע בתוך הרגל שגורמים כאבים בשרירי השוק.
• אישור רציפות ביטוח מן המוסד לביטוח לאומי מצביע על תקופות עבודה מדווחות קצרות בין 2014 לינואר 2019 . במהלך השנים 2019 ובמחצית השנייה של 2020 לא נרשמה עבודה מדווחת.

תקציר טענות הצדדים לעניין המחלוקות והכרעה בטענות :

8. גדר המחלוקת

הצדדים חולקים על :

• א. שיעור הנכות הרפואית והשפעת נכויות ממקורות אחרים.
• ב. שיעור הנכות התפקודית.
• ג. הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד.
• ד. עזרה צד ג' לעבר ולעתיד.
• ה. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.
• ו. נזק בלתי ממוני .

שיעור הנכות הרפואית והקשר סיבתי לתאונה– מחלוקות דיון והכרעה.

9. שיעור הנכות הרפואית האורטופדית והיחידה שנקבעה לתובע על ידי המומחה מטעם בית המשפט הוא 10% נכות צמיתה ונכויות משתנות לתקופת ההחלמה.
10. עמדת הנתבעת : לעניין שיעור הנכות הרפואית סבורה הנתבעת כי יש לראות בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט את אחד המקרים בהם אין לקבל את הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בשל הפרכות הבאות שעלו בחקירתו הנגדית:

• א. המומחה לא קבע כי נותרו מגבלות תנועה ברגל ימין.
• ב. המומחה קבע כי הכוח הגס שמור ושווה בשתי הרגליים.
• ג. המומחה קבע כי השבר התאחה בעמדה טובה.
• ד. המומחה מצא שלושה סימנים אובייקטיביים בלבד : רגישות בניקוש, מצב לאחר השתלת מסמרים בשוק, ונפח רקמת שריר שונה באורח מזערי ברגל ימין. את הממצא הניתן למדידה אף לא מדד והעריך אותו מהסתכלות.
• ה. המומחה לא התבונן בעצמו בצילומי ההדמיה ולא הורה לערוך אחרים.
• ו. המומחה טעה בכתבו כי התובע סבל משבר מרוסק בעוד שסבל משבר אלכסוני שאינו מרוסק. אין לקבל את הסברו של המומחה על כי אין משמעות לדבר.
• ז. המומחה לא הביא בחשבון הנכות השפעתו של קיצור רגל ( 0.5 ס"מ) שקבע בעצמו כי אינו קשור לתאונה.
• ח. המומחה לא הביא בחשבון הנכות השפעתה של תאונת נפילה משנת 2010 שנה לאחר התאונה אשר הייתה ברגל ימין ומקום שבו הייתה הפגיעה בקרסול – מקום כאביו של התובע.
• ט. המומחה הודה כי השתמש בסעיף לא נכון מתקנות הביטוח הלאומי כאשר השתמש בסעיף 35 העוסק במגבלות הנוגעות מבעיות במפרקים מקום שאין לתובע בעיות ממקור זה.

11. התובע טען כי המומחה דווקא קיפח את התובע בקביעת הנכות מן התאונה וכי התובע סובל מאז התאונה מכאבים קשים מאוד המצדיקים נכות רפואית גבוהה בהרבה. עם זאת מצא ב"כ התובע בסיכומיו שלא לחלוק על הנכות הרפואית שנקבע אלא לבקש כי בית המשפט יכיר בנכות תפקודית כפולה (20%) מן הנכות הרפואית זו שנקבעה.

דיון והכרעה (נכות רפואית וקשר סיבתי): 

12. עניינו של התובע הוא אכן מן המקרים הנדירים בהם חקירתו של המומחה הותירה בבית המשפט התרשמות כי המומחה חיסר מחוות דעתו מספר עניינים חשובים היורדים לשורש קביעת הקשר הסיבתי בין הנכות שנמצאה לתאונה שארעה :

• א. התעלמות מהשפעת פגיעה רלוונטית בקרסול ימין : המומחה לא נתן דעתו למסמך הרפואי המתעד פגיעה בקרסול ימין מ-2010 ולא פירט את משמעותו של המסמך והשלכתו על הקשר הסיבתי לתאונה. משנה תוקף מקבלים הדברים מקום שבו התובע עצמו ציין את מגבלתו העיקרית גם בכתב התביעה וגם בעדותו בפני בית המשפט כנושאת אופי של מגבלות וכאבים בקרסול ימין דווקא ולא באזור עצמות הטיביה – פיבולה המומחה לא הצליח להתמודד עם סוגיה זו בחקירתו הנגדית אך אישר בעדותו כי הקרסול והשוק אינם אזורים חופפים המשפיעים זה על זה ומכאן כי הקשר בין כאב בקרסול לשבר בשוק– לא הוכח.
• ב. התעלמות מהשפעת פגיעה רלוונטית מעל הברך :  הגם שהמומחה רשם קיומם של הפרשי גובה בין רגל ימין לרגל שמאל וקבע כי הם ממקור אחר (ולא מהתאונה) בהיותם מעל הברך, לא נתן דעתו בחוות הדעת מניין באו הפרשי גובה אלה , לא מדד את הפרשי הגובה בין הרגליים שמצא ולא הביאם בחשבון כמקור לכאבים למוגבלות בהליכה ומכאן גם לשינוי מזערי שמצא בנפח השריר בין הרגליים. משנה תוקף לדברים נודע לכך שהודה בחקירתו הנגדית במשמעותם התפקודית של שינויים אלה שמצא.

• ג. הסימן האובייקטיבי המרכזי עליו מושתתת הנכות, הבדלים מזעריים בנפח השריר - אף לא נמדד בסרט מדידה פשוט. הקביעה על "שינוי מזערי" ברקמת שריר יכולה הייתה להיתמך מספרית במדידה בת מספר שניות באמצעות סרט מדידה פשוט. המומחה הבהיר כי ממצא שכזה יכול להעיד על שימוש מופחת בשריר ומכאן שסימן זה יכול בוודאי להתקיים כתוצאה משימוש מופחת ברגל כתוצאה מן הפגיעה בקרסול או מן השוני באורך בין הרגליים שאינם קשורים לתאונה. הנתבעת הוכיחה כי לכך לא נתן המומחה את דעתו.

• ד. בנסיבות אלה - חוות דעת המומחה אינה אמורה להיות תלויה אך במבט עין והשערה יחידה, גם אם מדובר במבט עין של רופא מנוסה שאין חולק על הכשרתו וניסיונו. על הרופא המומחה למדוד את הסימן באופן אובייקטיבי ולאחר מציאת הסימן עליו לקיים תהליך סדור : להציע את ההסברים האפשריים ולבחור את ההסבר הסביר מביניהם לרוב בדרך השלילה.

• ה. משלא עשה כן המומחה יש לקבוע במאזן ההסתברויות כי השינוי בנפח השריר והכאבים העולים מתלונתו של התובע בכתב התביעה בתצהיר ובעדות – באים מכאבים בקרסול או מפגיעה בירך ולאו דווקא מן הפגיעה והניתוח בשוק.
• ו. לעניין אומדן הנכות עצמה הצטרף טעם נוסף לפגם: המומחה העיד במפורש כי ראשית העריך כי הנכות היא 10% ורק אחר כך פנה לנסות ולהתאים לה סעיף בתקנות המל"ל.
• ז. בסופו של דבר הודה המומחה כי עשה שימוש בסעיף לא מתאים של תקנות הביטוח הלאומי על מנת לאמוד את נכותו של התובע.
• ח. המומחה הסכים כי התובע אינו סובל מאף אחת מן התופעות שצויינו בסעיף התקנות שציין ומסר כי עשה בו שימוש בהעדר שיעור נכות מתאימה מסעיף אחר, וכ "סעיף סל". על כך מעיר בית המשפט כי אין חובה חוקית המחייבת מומחה רפואי לעשות שימוש במבחני הנכות האמורים בתקנות הביטוח הלאומי אלא שמדובר במנהג ארוך שנים אשר יש לו מהלכים גם בפסיקה.

"הטבלאות שבהן נעשה, בדרך-כלל, שימוש בתביעות על נזקי גוף מוצאות ביטוין בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. יצוין, שלעניין קביעת הנזק הלא ממוני בתביעות של נפגעי תאונות דרכים ההיזקקות לתוספת זו הינה חובה, מכוח תקנה 2(א)(2) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976." (ע"א 3049-93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי [11 עמ'] , פ"ד נב(3) 792)

• ט. כך או כך, משבחר מומחה לעשות שימוש בתקנות עליו לעשות בהן שימוש מדויק ולא לנקוב בתקנה שגם הוא מסכים שאין לה שום קשר עם הפגימה.

13. רצף התמיהות שפורט לעיל – אכן מטיל ספק משמעותי, מעבר למאזן ההסתברויות, בנכות הרפואית שנקבעה בחוות הדעת ובעיקר בנתונים שנשקלו על ידי המומחה ומכאן גם בקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה על ידו לבין התאונה.

14. הלכה היא שבית המשפט אינו מומחה לרפואה ולא בנקל יתערב באחוזי נכות רפואית שנקבעו על ידי מומחה מטעמו אלא במקרים חריגים וקיצוניים [ע"א 2160-90 רז נגד לאץ פ"ד מד(5) 170 ע"א 9598-05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ].

15. אלא שהפירכא האמיתית בחוות דעתו של המומחה אינה טמונה בשיעור הנכות שקבע אלא בקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה ובין התאונה לתלונתו המרכזית של התובע בכתב התביעה. ולעניין זה יובהר :

16. מלכתחילה בכתב התביעה עצמו נטען כי מגבלותיו של התובע מקורן בכאבים קשים בקרסול ולא בשוק ולפיכך היה על המומחה להביא בחשבון את התאונה הסמוכה בזמן ובמקום הפגיעה ב 2010 בקרסול ימין והוא לא עשה כן.

17. אם כתב התביעה מתאר במפורש כאבים ומגבלה בקרסול ימין יש לקבוע כממצא ראייתי וכחזית התביעה שזוהי המצוקה המרכזית אותה מסר התובע לבא כוחו בעת שהכין את כתב התביעה. קביעה ראייתית זו נתמכת באדנים ראייתיים מרכזיים  נוספים:

• א. תצהיר התובע המתאר מקור יחיד לכאבים והוא קרסול ימין (סעיף 9 לתצהיר)
• ב. מסמך רפואי המעיד על תאונה נפרדת סמוכה בזמן בקרסול ימין .
• ג. עדות התובע עצמו שהצביע בבית המשפט על האזור הכואב – כי אזור כואב זה הוא הקרסול ולא עצמות השוק.
• ד. מעדות המומחה עולה כי כאבים בקרסול וכאבים בשוק כתוצאה מפגיעה בעצמות הפיבולה והטיביה הם כאבים מובחנים זה מזה ולפיכך אין יסוד לחשוב כי התובע פירש כאבים בשוק ככאבים בקרסול.
• ה. מחוות דעת המומחה עלה כי אין מגבלות תנועה ואין שינויים בכוח הגס כלומר – הנכות הצמיתה מושתתת כולה על תלונות בגין כאבים – אלא שכאמור הוכח כי כאבים אלה הם כאבים בקרסול ולא בשוק.

18. משכך קובע בית המשפט כי גם אם המצב שאבחן המומחה היה מצב של 10% נכות צמיתה, הרי שהתובע לא הצליח להרים את הנטל ולהראות כי נכות זו נובעת מן התאונה מקום שהייתה סמוכה לה בזמן תאונה אחרת, שאינה מבוטחת, התואמת את תלונותיו ואת חזית תביעתו והיא תאונה שלא זכתה כלל לדיון של המומחה בשאלת הקשר הסיבתי בינה לבין התסמינים.
19. התוצאה היא כי אין מקום לקבוע כממצא ראייתי, והתובע לא הרים את הנטל לקביעה ראייתית כי כאבי רגל ימין  מהם סובל התובע קשורים בקשר סיבתי לתאונה.

שיעור הנכות התפקודית מחלוקת, דיון, הכרעה.

20. הגם שלא הוכחה במקרה זה נכות רפואית צמיתה שיש לה קשר סיבתי עם התאונה, ולשם הזהירות , מצא בית המשפט לדון בשאלת הנכות התפקודית בהנחה שהיה נקבע כי התובע סובל מ 10% נכות רפואית אורטופדית צמיתה כתוצאה ממצב לאחר ניתוח השתלת המסמרים שעבר ב 2009.
21. התובע טוען כי שיעור נכותו התפקודית הצופה פני עתיד הוא לפחות 20% וזו שמאז התאונה ועד היום היא למעשה גבוהה הרבה יותר. הוא אינו מסוגל לעבודה שאינה פיסית בשל הכשרתו הלימודית הלקויה מאז התאונה ואינו מסוגל לעבודה פיסית חרף ניסיונות חוזרים ונשנים לנסות ולהשתכר מעבודה וזאת בשל מוגבלותו הוא סובל מכאבים קשים ותדירים ונוטל קנאביס רק כדי להתמודד עם כאבים אלה.
22. התובע הצביע על פגמים ראייתיים קשים בדו"ח החוקר ובעדותו וטוען כי המדובר בעדות מוזמנת חדשה שברובה אינה קבילה כלל וגם מה שקביל משקלו זניח.
23. הנתבעת טוענת כי פגיעתו של התובע גם כשאינה קשורה בתאונה אינה מצדיקה בטלה מהשתכרות והעדר שאיפה ללמוד מקצוע ולעבוד בו.
24. הנתבעת טוענת כי הוכח שסיבת האבטלה האמיתית אינה אלא בהזדמנות שסיפקה התובענה וחוות הדעת שנערכה במסגרתה יחד עם שימוש תדיר בסמים באופן שאינו מותיר זמן ויכולת לעבודה. את מסקנתה זו תומכת הנתבעת בחסרים אלה :

• א. לא הובאו עדים או ראיות לסיבת עזיבתו של התובע את מקומות העבודה בהם עבד והתובע הסתפק בעדות עצמו ,
• ב. דו"ח החוקר המצביע על קשר אפשרי בין השימוש התדיר בסמים לבין האבטלה לא נסתר, אף לא בעדויות בני משפחתו של התובע או מעסיקיו,
• ג. העובדה שמאז מתן חוות הדעת לא עבד התובע ולא ניסה לעבוד בשום מקום,
• ד. הפער הגדול בין הפגיעה וההחלמה הגרמית הטובה לבין האבטלה וההימנעות מעבודה.
• ה. העדר כמעט מוחלט של תיעוד רפואי על בעיות אורטופדיות לאחר ההחלמה מן הניתוחים.

25. בית המשפט התרשם בעיקר מעדות התובע עצמו אך גם מן החסרים הראייתיים שבפניו כי מגבלותיו של התובע ברגל ימין הן כאבים בקרסול ולא בשוק אלא שלא הוכח כי כאבים אלה פוגעים ביכולת ההשתכרות של התובע יכולת השתכרות זו, גם מעבודה פיסית, הוכחה לעניין השנים שלאחר התאונה ועד חודש 01/19 .
26. בית המשפט התרשם כאמור כי התובע שקע בשנים האחרונות למציאות קשה של שימוש תדיר בקנאביס ונגזרותיו באופן שאינו מאפשר לו להשתלב בשוק העבודה.
27. כאמור בתשובותיו של התובע לא היה הסבר לרבות מן השאלות הראייתיות שעלו בדבר הסיבות לכך שאינו עובד ומשתכר ובדבר ההזקקות שלו לעזרה וסיוע גם כיום, התשובות סתרו את מערך המסמכים הרפואיים ולרוב לא תאמו את תצהירו ואת חזית הטיעונים שלו.
28. לא ייפלא כי במספר מקומות בחקירה הנגדית, בצר לו, מצא בא כוחו מקום לנסות ולעצור את העדות באמצעות התנגדויות מנחות כאלה ואחרות שלא היו במקומן, ואשר סופן הפחיתו עוד את הערכת המהימנות ומשקל עדות התובע.
29. התובע אישר את ביקוריו של החוקר אצלו ואצל משפחתו אישר את השימוש התדיר בסמים (התובע עצמו העריך את תדירות השימוש בכל פעם שכואב לו מקום שהכאב הוגדר כמציאות יומיומית) התובע לא הצליח להסביר מדוע נמנע מלתמוך את טענותיו בדבר העדר מוחלט של כושר השתכרות בעדויות מעסיקים (שאחד מהם הוא אפילו קרוב משפחה) ולא ביקש לסתור את ממצאי החקירה באמצעות עדות של קרובי המשפחה.
30. בסופה של עדות בחקירה חוזרת נזקק התובע ל"תזכורת פעילה" מאת ב"כ כדי להעיד על מריבה בינו לבין אביו שבעטיה לא זומן האב להעיד לטובת בנו כפי הנראה על מנת להסביר מדוע לא הובא האב לסתור את הדברים הקשים שהעיד החוקר כי שמע מפיו.
31. כאמור ניסה התובע ניסה לצייר מצב שלפיו הוא זקוק לעזרה בהורדת אשפה בקניות בהחלפת בלון גז וכיו"ב הוא שרוי בכאבים אדירים ובלתי פוסקים בכל עת והוא חייב לעשן קנאביס (ואף הוסיף "או לקחת אקמול") והלך לרופאים רבים (ללא כל תיעוד רפואי) .

אלא שבית המשפט התרשם כי העדות מקוטעת אינה מהימנה ואין להסתמך עליה ובוודאי לא עליה לבדה בקביעת ממצאים עובדתיים הנוגעים לנכות תפקודית.

32. בפי התובע לא היה הסבר משכנע, ולא הובאו עדים שיוכלו לשפוך אור על העובדה  שאיננו עובד משנת 2019 – עשר שנים לאחר התאונה, וזאת בזמן שרשומים לזכותו 27 חודשי עבודה משנתו ה – 18 עד שנתו ה – 23  ( 2014-2019 ) ולאחר מכן חדל לעבוד ונמסרה עדות כי פעמיים עבד שנה ברציפות בעבודות פיסיות.
33. הואיל ולא נטענה החמרה פתאומית ולא נמצאה כזו במסמכים רפואיים או בחוות דעת – מתיישבת מציאות זו המתבטאת ברישומי הביטוח הלאומי עם צריכה תדירה של סם שהיא בת מספר שנים מאשר עם מצב רפואי בעקבות התאונה. ומכאן, עולה במאזן ההסתברויות ,  נכותו התפקודית האמיתית של התובע.
34. משכך, גם אם היה מכיר בית המשפט בעשרה אחוז נכות רפואית צמיתה בשל מצב לאחר הניתוח (הקשה כשלעצמו), הרי שבהעדר תלונות על כאבים בשוק - לא הוכח אף מתוך טענות אמרות ועדויות התובע עצמו, כי למצב זה  השפעה תפקודית צמיתה כלשהי.
35. התוצאה הראייתית היא כי שהתובע לא הוכיח במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי לפגיעה בתאונה זו משמעות תפקודית כלשהי באופן המשפיע על תפקודו היומיומי המצריך טיפול רפואי נוסף או עזרה מצד ג' או כזה הגורם לאובדן מלא או חלקי של כושר ההשתכרות.

ראשי נזק גוף

הפסדי השתכרות ופנסיה לעבר ולעתיד ועזרה צד ג' לעתיד.

36. משנקבע כי לא הוכחה נכות תפקודית הקשורה לתאונה לא מצא בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרה צד ג', או הפסדי השתכרות מעבר לתקופת ההחלמה. התיעוד הרפואי מצביע כי תקופת החלמה זו, ארוכה וקשה לעצמה,  נסתיימה לחלוטין בתום שמונה חודשים מן התאונה בעוד התובע קטין צעיר הלומד בבית הספר והרבה מתחת לגיל עבודה מינימלי.

עזרה צד ג' לעבר והוצאות טיפול וניוד  :

37. בית המשפט מצא לקבל את הטענות לעזרה צד ג' לעבר נוכח תקופת ההחלמה המתבקשת מן השבר והניתוח כפי שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
38. גם בהינתן החלמה מלאה ללא מגבלות תנועה, ללא הפרעה בכוח הגס ובחיבור השבר בעמדה טובה יש מקום להכיר בתקופת ההחלמה מן הניתוח המורכב כתקופה המזכה בשעות יומיות מרובות של השגחה וטיפול ותרגול לשם חזרה לכשירות של שימוש ברגל.
39. בית המשפט מצא לנכון להעריך עזרה זו בהינתן גילו הצעיר של התובע בעת התאונה לפי מחיר של 30 ₪ לשעה ( כאמור בעמדת התובע בסיכומיו ) ומפתח ממוצע של שעת סיוע יומית לכל 10% נכות זמנית בתקופת ההחלמה כלומר :

• א. 10 שעות עזרה יומית לתקופה של 100% נכות (תשעים יום) 27,000 ₪ ,
• ב. 3 שעות עזרה יומית לתקופה של 30% נכות (תשעים יום) 8100 ₪
• ג. שעתיים עזרה יומית לתקופה של 20% נכות (ששים יום) 3600 ₪
• ד. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה ממחצית תקופה (16-09-09) ועד יום פסק הדין ובסה"כ 50,533 ₪ . על אלה יש להוסיף הוצאות ניוד על דרך הערכה נוכח תקופת ההחלמה ומצבו של התובע בסך של 11,000 ₪ מבחינה עובדתית מגיע סכום זה למעשה לתובע בשל עזרת קרובים והורים החורגת מחובתם החוקית והמוסרית אך בהעדר תביעת מיטיבים ובחלוף הזמן אין הנתבעת עומדת בסיכון של תביעת מיטיבים – יש להעניק את הפיצוי לניזוק.

נזק בלתי ממוני

40. נוכח גילו הצעיר של התובע בעת שנפגע והסבל הרב שעבר עד החלמתו, מצא בית המשפט לנכון להכיר בסכום המרבי הניתן במקרים בהם נמצאו 0-10 אחוזי נכות על פי חוק פלת"ד ובהינתן 4 ימי אשפוז סה"כ 22,830 ₪ .

הוצאות רפואיות וניוד לעבר :

41. בית המשפט מצא כי הוכחו פרוצדורות רפואיות סביב הניתוח בתקופת ההחלמה (ארבעה ימי אשפוז) וכן מספר ביקורות אל רופא הקשורות לתאונה כל אלה מכוסים היו וצפויים להיות מכוסים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הוצאות הניוד לצרכי רפואה הובאו בחשבון במסגרת חישוב עזרה צד ג'.

תוצאות והוצאות :

42. התביעה מתקבלת חלקית :

הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך של 84,363 ₪ בתוספת הוצאות בסך 12,831 ₪ .

מסכום זה ינוכה תשלום תכוף – ככל ששולם.