קרע במניסקוס נחשב לאחת מפציעות ברכיים השכיחות ביותר בחבלות ברך בתאונות דרכים, והוא מתאפיין במקרים רבים בכאב חד והגבלה בתנועת הברך. במקרה המתואר נפסקו לתובע פיצויים בסך 211,500
מה זה קרע במיניסקוס ?
המֵנִיסְקוּס (Meniscus articularis) הינו רקמה סחוסית בצורת סהרון הנמצא במפרק הברך בין עצם הירך לבין השוקה.
בברך קיימים שני מניסקוסים: צידי (Meniscus lateralis) ותיכון (Meniscus medialis).
המניסקוסים משמשים כבולמי זעזועים בתוך מפרק הברך בעת הליכה, קפיצה ופעילות מאומצת.
קרע במיניסקוס הינו אחד מפציעות הברכיים השכיחות ביותר.
פגיעה במניסקוס גורמת להגבלה בתנועת הברך המלווה בכאבים. לרוב פגיעה במניסקוס לא מתאחה מעצמה ולכן הטיפול המקובל בקרע של המניסקוס המלווה בתסמינים שלא חלפו בעזרת טיפול שמרני הוא ניתוח ארתרוסקופיה שבמהלכו מוסר חלק מהמניסקוס.
מה גורם לקרע במיניסקוס
המיניסקוסים פגיעים מאוד לסיבוב של הברך והם עלולים להיפגע גם בפעילות גופנית רגילה, כגון הליכה. קרע במיניסקוס עלול להיגרם גם כתוצאה מחבלה טראומטית כמו תאונת דרכים או תאונת עבודה בהם נגרמה חבלה סיבובית לברך.
חומרת הקרע במניסקוס המדיאלי תלויה במיקום ובעוצמת הפגיעה במניסקוס. אם הקריעה היא זעירה, המניסקוס נשאר מחובר ובד"כ ההגבלה הינה קלה ואף מזערית. אם הקרע במניסקוס המדיאלי או הלטרלי נרחב, המניסקוס עשוי לאבד מיציבתו ולהגביל מאוד תנועת הברך – מצב של נעילה.
הסימנים והאבחון של קרע במיניסקוס
תהליך האבחון של קרע במיניסקוס מתבצע בבדיקה הפיזית של המטופל תוך בחינת הליכתו או עמידתו של החולה ובדיקות טווח התנועה של הברך. על פי רוב אורתופד ברך יודע לזהות כבר בשלב זה את אופי הפציעה אולם לעיתים יופנה הנפגע לביצוע בדיקות דימות (בדיקות CT ו-MRI ).
קרע במיניסקוס ביטוח לאומי ואחוזי נכות
תקנות הביטוח הלאומי הן שמגדירות את גובה אחוזי הנכות במקרה של קרע במיניסקוס. אחוזי נכות אלו תלויים במידה רבה במידת הפגיעה בתפקודיות הברך או במילים אחרות במידת הגבלת התנועה בברך, האם קיימות נעילות של הברך, האם הנפגע עבר ניתוח לכריתת המיניסקוס והאם בעקבות הניתוח שנגרם בעקבות קרע במניסקוס, עדיין קיימות הפרעות תפקודיות או שינויים ודלדול שרירים ועוד.
בתביעה שלהן מובא דוגמה לפיצוי שנפסק לתובע אשר נפגעה בברכו בתאונת אופנוע
התובע, כבן 39 שנים רכב על אופנוע, איבד שליטה ונפל על צדו השמאלי. התובע חש מיד כאבים בעיקר באזור ברך שמאל אולם הוא לא פנה במיידית לקבלת טיפול רפואי אלא רק בחלוף מספר שבועות עשה כן. תחילה טיפל התובע בעצמו באמצעות "קומפרסים" במשך מספר ימים ואכן הנפיחות בברכו ירדה והכאב פחת. אולם, כעבור מספר שבועות לאחר שעשה הליכה משמעותית, הרגיש התובע כאבים עזים בברך ועל כן קבע תור לבדיקה אצל אורתופד בקופת חולים. בבדיקות שעבר התובע אובחנו ממצאים המתאימים לפגיעה במניסקוס שבאה לידי ביטוי בקרע במניסקוס המדיאלי בברך שמאל, והוא טופל שמרנית ללא ניתוח.
הנתבעת- חברת הביטוח, ניסתה להיתלות בכך וטענה כי החבלה נגרמה מההליכה ולא מהתאונה. בית המשפט קיבל את טענות התובע בהסתמך על עדותו שנמצאה אמינה לפיה באותה עת לא סבר התובע כי נסיבות התאונה נחשבות כתאונת דרכים. פרט לכך העידה בעניין זה גם רעיית התובע, אשר העידה הן על כך שהתובע התקשר אליה לאחר התאונה ואף העידה על הקומפרסים ועל תלונות התובע לאחר ההליכה הממושכת יחסית ועל והזמן שחלף עד שהתובע נבדק אצל האורתופד.
זאת ועוד, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט העיד כי מנגנון החבלה כמפורט בתאונה, מתאים במובהק לנזק במניסקוס שנגרם לתובע והדבר עולה גם מהתיעוד הרפואי. המומחה הרפואי נתן הסבר לכך שחלף זמן של חודש וחצי, מהפגיעה ועד לפנייה לרופא, וכי סביר בעיניו, בהתחשב באופי הפגיעה והכאב, שהתובע יפנה לטיפול רפואי רק בחלוף.
הנכות הרפואית
לבקשת התובע מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, אשר קבע כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 10% בשל נזק שנגרם למניסקוס בברך שמאל. המומחה אשר נחקר על חוות דעתו העיד כי לקרע במניסקוס המדיאלי השפעה על היכולת לבצע פעולות בברך תחת עומס וכי הוא מגביל הפעילות. מכאן קבע בית המשפט כי הנכות הרפואית משקפת מגבלה תפקודית באותו שיעור של 10%.
כאב וסבל
בהתחשב בגילו של התובע ובשיעור הנכות, נפסק לתובע פיצוי בסך 17,500 ₪ בגין כאב וסבל.
עזרה וסיעוד
בהתחשב בשיעור הנכות שאינו רב, לא מצא בית המשפט מקום לפסוק פיצוי לעתיד. עם זאת, משהושטה עזרת קרוב בעבר החורגת מהנדרש, נפסק לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עזרה וסיעוד לעבר.
הפסדי השתכרות
לפני התאונה שגרמה לפגיעה והקרע במניסקוס שכרו של התובע היה נמוך והוא החל לעבוד כעצמאי בתחילת דרכו. לפיכך ביקש התובע כי בית המשפט יקבע את בסיס השכר על סכום גבוהה מכך.
מנגד טענה הנתבעת כי יש להעמיד את בסיס השכר כשיעור המדווח למוסד לביטוח לאומי קודם התאונה.
בעניין זה ציין בית המשפט כי "המדד העיקרי בקביעת כושר השתכרותו של הנפגע אילולא הפגיעה הוא ההיסטוריה התעסוקתית של הנפגע וגובה שכרו טרם הפגיעה, מתוך הנחה שבדרך כלל 'מה שהיה הוא שיהיה', ואלמלא הפגיעה היה הנפגע ממשיך להשתכר כפי שעשה בעבר. עם זאת, לעיתים עשוי אחד הצדדים להוכיח כי שכרו של הנפגע היה צפוי להשתנות – למעלה או למטה. במקרה כזה, על בית-המשפט להביא את השינוי הצפוי בחשבון בעת קביעת הפסדי ההשתכרות. כך למשל, לעיתים עולה בידי הנפגע להוכיח כי אלמלא הפגיעה היה מתקדם בעבודתו ושכרו היה עולה.
מקרה שכיח כזה הוא כאשר הנפגע היה בתחילת דרכו המקצועית, וכישוריו האישיים – כפי שהוכחו – מלמדים כי יש להניח ששכרו היה עולה עם השנים. לעיתים יביא בית המשפט בחשבון גם שינויים שתכנן הנפגע לערוך בחייו המקצועיים. אולם כבר נקבע כי תכניות שהגה הנפגע בליבו לא יובאו בחשבון, אלא אם כן יוכח כי תוכניות אלה הגיעו לשלבים מעשיים ממש".
בבחינת סיפור חייו התעסוקתי של התובע הובילה את בית המשפט למסקנה כי אכן יש מקום לקבוע בסיס שכר גבוה יותר משכרו בשנים האחרונות.
הפסדי שכר בעבר – בית המשפט פסק כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר מעבר לדמי פגיעה ששולמו לתובע וכי אין מקום לנכותם בנסיבות אלה.
הפסדי שכר בעתיד- בית המשפט קבע כי יש לחשב הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע לעתיד על בסיס גריעה שווה לשיעור הנכות האורתופדית, לנוכח אופי המגבלה האורתופדית והכאבים מהם סובל התובע.
לפיכך, בהתחשב בגילו של התובע ובכך שהתובע היה העצמאי במועד מתן פסק הדין נקבע כי יש לחשב הפסדי השתכרות במקרה זה עד להגיעו לגיל 70, ולפיכך נפסק לתובע פיצוי בסך 168,000 ₪.
הפסדי פנסיה
בית המשפט פסק לתובע פיצוי לפי המקובל בשיעור של - 12.5% מהפסדי השכר לעתיד קרי 21,000 ₪.
סה"כ נפסק לתובע פיצוי בסך 211,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ מסכום הפיצוי.
