תאונות פגע וברח - מה אומר החוק

ראשית נסביר מהי תאונת פגע וברח : מדובר במצב בו נהג פוגע באדם אחר, הולך רגל או נהג אחר, ובורח מזירת האירוע מבלי להגיש עזרה לנפגע, תוך התעלמות מהחובה המוסרית והחוקית הבסיסית ביותר. למעשה, הנהג הפוגע מפקיר את הנפגע לגורלו, בין אם מדובר בפגיעה קלה ובין אם, חלילה, בפציעה קשה. הדבר חמור שבעתיים כאשר הנפגע נותר חסר ישע, נאנק מכאבים, מדמם וזועק לעזרה. 

לצערנו לאחרונה אנו נתקלים יותר ויותר בתופעה המקוממת של תאונות פגע וברח. כך זכורים מקרים ידועים כגון התאונה בה קיפח את חייו שניאור חשין ז"ל, לי זיתוני ורבים אחרים.

כידוע נפגעי תאונות דרכים, ובמקרה של תאונות קטלניות, עזבונם והתלויים, רשאים להגיש תביעת פיצויים בגין נזקי גוף כנגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו נסעו, ובמקרה של הולך רגל/רוכב אופניים כנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב המעורב בתאונה בביטוח חובה.

את מי תובעים במקרה של תאונת פגע וברח?

נשאלת אם כן השאלה את מי תובעים במקרה של תאונת פגע וברח, בה זהות הרכב ובהתאם זהות חברת הביטוח אינה ידועה?

למקרים כאלו הוקם מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 תאגיד ציבורי בשם "קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" (להלן: "קרנית") והיא ממומנת מחלק יחסי בפרמיות
ביטוח החובה אשר מופרש אליה על ידי חברות הביטוח.

קרנית מטפלת בנזקי גוף בלבד ומפצה נפגעי תאונות דרכים שאין בידם לתבוע מבטח היכול לפצותם על הנזקים שנגרמו להם, במקרים המנויים בחוק והבולטים בהם:

• נפגעי תאונות "פגע וברח".
• נפגעים מרכב שהיה נהוג ע"י נהג חסר רישיון נהיגה, מרכב גנוב, מרכב
• שנעשה בו שימוש בניגוד לתנאי הפוליסה (דוגמת עסק של הסעת נוסעים בשכר) נפגעים ע"י רכב שלא בוטח כחוק (עקב אי תשלום הפרמיה.
• נפגעים מרכב שהיה מבוטח בחברת ביטוח אשר נכנסה להליכי פירוק.

מה תפקידה של קרן קרנית?

במקרים של תאונת פגע וברח, המקור לחיוב קרנית בתשלום פיצויים מקורו בסעיף 12(א) (1) לחוק הפיצויים הקובע כדלקמן:

"תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:

(1)

הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע;"

יחד עם זאת חשוב לציין כי על פי פסיקת בית המשפט העליון במספר מקרים (ראה לדוגמא ע"א 502/84 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. אברהם הורביץ, פ"ד מ"א(1) 542 ) על מנת שנפגע יהיה זכאי לפיצויים מקרנית על פי סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים, לא די בכך שהנפגע-התובע הוא עצמו אינו יודע, בעת הגשת התביעה, מיהו הנוהג האחראי. עליו להראות, ששקד במידה סבירה לאתרו ושהדבר לא עלה בידו.

כך למשל במקרה שנדון בבית משפט השלום נקבע כי העדר שקידה ראויה לאיתור המבטחת יכולה להביא לשלילת הזכות מקרנית:

במקרה שנדון בבית משפט השלום ברמלה (ת.א. 001647/07 סאל נחמה נ' קרנית) הוגשה תביעה על ידי מי שבהיותה כבת 3 נפגעה מרכב.

בכתב התביעה שהוגש כ-16 שנים לאחר התאונה(כידוע לקטינים נספרת תקופת ההתיישנות מיום הגיעם לגיל 18) טענה התובעת כי שעה שחצתה כביש בסמוך לביתה פגע בה רכב חולף, והיא נפצעה (להלן-"התאונה"). התובעת טענה כי נהג הרכב המשיך לדרכו מבלי להותיר פרטיו ופרטי רכבו ומבטחתו.

בכתב ההגנה טענה קרנית שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות שכן יש בידי התובעת לתבוע פיצויים מאת מבטח; הנוהג האחראי לפיצויים ידועים; לחילופין, התובעת לא פעלה בשקידה סבירה ו/או ראויה ולא עשתה כל שביכולתה על מנת לגלות את פרטי הרכב המעורב. בנוסף טענה קרנית כי הורי התובעת היו האפוטרופוסים הטבעיים שלה בזמן התאונה, והם לא פעלו בשקידה סבירה ו/או ראויה על מנת לגלות את פרטי הרכב המעורב.

בבית המשפט הובאו עדויות התובעת והוריה וכן עדות חוקר פרטי שקיים שיחות עימם:

מעדויות אלו עלתה תמונה לפיה נהג הרכב הפוגע עצר לאחר התאונה, הוא היה בבית החולים ובא לראות את התובעת, הוא אמר שיסדר את כל נושא הביטוח ולכן אם התובעת אף נתנה לו את התשלום של בית החולים והוא שילם אותו. הנהג הפוגע היה גר באותו רחוב בו גרה התובעת והוא אף קנה מידי פעם מתנות לתובעת. מספר חודשים לאחר התאונה נסע הנהג הפוגע לחו"ל.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי הורי התובעת ידעו את זהותו של הנהג הפוגע, הכירו אותו והכירו את רכבו. טענת התובעת שזהות התובע ופרטיו אינם ידועים אינה נכונה, וטענה זו נטענה אך ורק משום שהנהג עזב את הארץ.

אומנם הורי התובעת טענו כי לאחר התאונה כל שעניין אותם היה החלמת התובעת, ובית המשפט קיבל טענה זו לימים הראשונים שלאחר התאונה. לאחר שחלפו מספר ימים מהתאונה ולאחר שההתרגשות הראשונית וההלם הראשוני שלאחר התאונה התפוגגו, היה על הורי התובעת לקבל את פרטי הרכב הפוגע, את פרטי הנהג הפוגע ואת פרטי המבטחת.

מאחר ופעולות ההורים מחייבת את התובעת לפי הוראות סעיפים 14 ו-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, פעולות הורי התובעת ומחדליהם מחייבות את התובעת לכל דבר ועניין.

נקבע כי התובעת לא הוכיחה שקידה ראויה ועל כן תביעתה נדחתה.

המידע האמור הינו תמציתי וכללי, ואינו מתיימר להוות תחליף לייעוץ או ליווי משפטי ספציפי, אשר מומלץ להסתייע בהם כדי להבטיח שמירה מלאה על זכויות המבוטח וקבלת הפיצוי והכיסוי הביטוחי המלא.

מומלץ לבחור עורך דין המומחה בייצוג נפגעי תאונות דרכים. לפני שבוחרים ייצוג משפטי כדאי להגיע לפגישת ייעוץ בליווי כל החומר הרפואי והמסמכים הרלוונטיים לתביעת הנזיקין.