נהגים רבים נפגעים בזמן תיקון דרך או פעולות אחרות הקשורות לרכב (לדוגמא עצירה לתיקון תקלה קלה או תדלוק). האם נזקים הנגרמים בזמן פעולות אילו מהווים תאונת דרכים? אם כן - יחול חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר משית פיצויים כספיים לנפגע, גם אם הוא האשם וללא צורך בהוכחת חבות.
אולם, האם חברות הביטוח מכירות בתיקוני דרך? האם תאונת דרכים בעת תיקון דרך מכוסה על ידי פוליסת ביטוח החובה של הרכב ?
בואו נגלה לכם את הסוף : כן! תיקון דרך בהחלט יכול להחשב כתאונת דרכים. התביעה התקבלה וחברת הביטוח חוייבה לשלם לתובע סך של 115,814 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות משפט.
להלן המקרה שבעזרתו ניתן להבין מתי תיקון דרך התקבל כתאונת דרכים
- במהלך רכיבה על אופנוע שמע התובע רעשים מהגלגל. הוא חזר לביתו לצורך תיקון האופנוע וירד ממנו בעודו מונע. התובע רצה לשמן את שרשרת האופנוע או אז ידו נתפסה בין גלגל השיניים לבין השרשרת.
- בתביעה שהגיש טען התובע כי מדובר ב"תאונת דרכים" על פי הגדרות החוק, בין אם התאונה אירעה במסגרת "תיקון דרך" ובין אם התאונה אירעה עקב "ניצול הכוח המכני של האופנוע" ועל כן הגיש תביעתו כנגד מבטחת האופנוע בביטוח חובה בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "החוק").
- הנתבעת טענה מנגד כי נסיבות האירוע אינן עונות להגדרת "תאונת דרכים" על פי הוראות החוק. לטענתה הטיפול שביצע התובע לאופנוע לא התרחש "בדרך", אלא מתחת לביתו, וממילא לא מדובר בתקלה פתאומית המחייבת תיקון דחוף שנועד לאפשר את המשך הנסיעה.
הכרעה
- לאחר שמיעת העדויות קבע בית המשפט כי יש לקבל את התביעה, בציינו כי סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה...". בהמשך מוגדר "שימוש ברכב מנועי" באופן הבא: נסיעה ברכב, כניסה לתוכו, או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו...".
- בית המשפט מפנה להלכות השונות המחייבות בהן נקבעו מספר תנאים מצטברים על מנת שטיפול או תיקון ייחשבו כתיקון דרך, והם:
- התיקון/טיפול התרחש בדרך לאחר תחילת הנסיעה ולאחר היציאה לדרך.
- התיקון/טיפול נדרש עקב אירוע פתאומי.
- התיקון/טיפול איננו תקלה מורכבת כזו המצריכה טיפול בידי איש מקצוע. (שלושת אלו נכללו בהלכת נביל (רע"א 5099/08 חאסן נביל נ' הדר חב' לביטוח בע"מ).
- על התקלה להיות ברכב עצמו או באחד מרכיבי הרכב (רע"א 372/10 הראל נ' ספנייב).
- לפיכך, תיקון יהיה תיקון דרך אם מתקיימת זיקה בין התיקון או הטיפול ובין המשך הנסיעה, באופן שהמדובר בתיקון פתע בלתי צפוי, אשר נתעורר צורך בו במהלך נסיעה והוא חיוני לנסיעה או להמשכה.
- באשר לתנאי הראשון והוא "המבחן הגיאוגרפי" – יצויין כי כב' השופט ריבלין בספרו "תאונת הדרכים" מהדורה רביעית 2012 בעמ' 218 שבו, קובע כדלקמן: "על פי מבחן זה "טיפול דרך" חייב להיעשות בדרך במובנה הגיאוגרפי, ומשום כך טיפול הנעשה בבית או בחצרים של מקום העבודה איננו "טיפול דרך".
- הנתבעת ביקשה להסתמך על כל וטענה כי עצם העובדה שהתאונה אירעה בביתו של התובע, שוללת את התקיימותו של "המבחן הגאוגרפי", ולפיכך לא ניתן לראות בה תוצאה של תיקון דרך כהגדרתו בחוק.
- בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי המבחן הראשון שהוצג בהלכת נביל פורש בפסיקה כמבחן כפול - מבחן גאוגרפי ומבחן הזמן ומפנה לדבריו של כב' השופט זילברטל (ברע"א 3014/15) ולפיו: " כאשר נהג או נוסע מגיע ליעדו ברכב שניכר היה במהלך הנסיעה שיש בו תקלה, ובטרם הוא פונה לשאר עיסוקיו הוא עורך בדיקה או תיקון שנועדו לברר לאלתר מהי אותה התקלה, ולהעריך את ההשפעה של אותה תקלה על האפשרות להמשיך ולנסוע ברכב (בין אם הנסיעה תבוצע מיד לאחר העצירה ובין זמן מה לאחר מכן), יש לראות באותו תיקון כ"תיקון דרך" שבוצע במסגרת אותה נסיעה. זאת, כמובן, בתנאי שהתיקון הוא מסוג התיקונים העונה על שאר התנאים שהוגדרו – תיקון עקב אירוע פתאומי, שאינו מחייב מעורבות של איש מקצוע, ושנעשה ברכב עצמו או באחד מחלקיו".
- הנתבעת העלתה טענה נוספת בנוגע לתנאי השני המופיע בהלכת נביל ולפיו התיקון נדרש עקב אירוע פתאומי והוא מהווה פעולה הכרחית של הנהג שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה. הנתבעת טוענת כי עצם העובדה כי התובע נסע על האופנוע לביתו על מנת לתקן את התקלה ולא מצא לנכון לתקנה במקום מעידה על כי לא מדובר היה בתקלה שתיקונה היה הכרחי לצורך המשך הנסיעה.
- גם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט דחה אשר קבע כי התרשם כי התובע, כפי שהעיד, חשש מלהמשיך את הנסיעה נוכח הרעש ששמע מגלגל האופנוע ומצא לנכון לבחון את פשר התקלה ולתקנה טרם ימשיך בנסיעתו. אומנם, לצורך כך בחר התובע לשוב על דרכו לביתו אלא שדווקא מכך למד בית המשפט כי חששו של התובע היה כן ואמיתי. בחינת דחיפותה של התקלה והסיכון שהיה בה לתחבורה צריך להיבחן מנקודת המבט של הנהג בעת גילוי התאונה. ניתוח התקלה ומידת הסיכון שלה בשלב זה הינה בבחינת חכמה שבדיעבד וגם לו ניתן היה להגיע למסקנה כי התקלה לא הצדיקה עצירה או תיקון, אין בכך להוריד מהגדרת התיקון כ"תיקון דרך" ככל שהתרשמותו הכנה וההגיונית של הנהג הייתה כי תקלה זו ראויה לתיקון באותו רגע.
- גם העובדה כי התובע לא נמנע מעצירה מלאה של האופנוע ברגע שבו גילה את התקלה, אלא מצא לנכון לשוב לסביבת ביתו, אינה מעידה על כי לא מדובר בתקלה המסכנת את נסיעתו. מדובר היה במרחק נסיעה קצר באופן יחסי, ואין זה בלתי סביר לבכר לעצור זמן קצר לאחר מקום גילוי התקלה
- סיכומו של דבר- קבע בית המשפט כי התובע עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכיח כי נסיבות התאונה עונות להגדרת "תיקון דרך" כהגדרתו בפסיקה. לאור זאת יש להכיר בתאונה כתאונת דרכים.
נזקו של התובע
- התובע נפגע בתאונה בכף יד ימין - שהינה ידו הדומיננטית וסבל מחתכים ושברים באצבעות. התובע אושפז ובחלוף מספר ימים עבר ניתוח לשחזור וקיבוע שבר באצבע ותיקון קרע חלקי של העצב הדיגטלי אולנרי. לאחר שמונה ימי אשפוז התובע שוחרר.
- לאור פגיעתו של התובע בתאונה מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. המומחה קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרו נכות בשיעור של 5% בגין הגבלה בתנועות אצבע חמישית ו2.5% בגין צלקות.
השפעת הנכות על תפקודו והשתכרותו של התובע
- הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל לרבות לשינויים שחלו בשכר (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ).
- התובע היה בחור צעיר באמצע שנות העשרים בעת התאונה, סטודנט שבמקביל עבד בעבודות שונות . לדבריו בעקבות התאונה הוא נאלץ להפסיק את לימודיו ומאז לטענתו הוא מתקשה באחיזת חפצים, הרמת משאות וכתיבה, ולעיתים סובל גם מהתקפי כאבים עזים. כל אלו מקשים על תפקודו ולפיכך ביקש, להעמיד את נכותו התפקודית על 10%.
- בעניין זה קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח במידת הנדרש את הפגיעה התפקודית שהותירה התאונה. יחד עם זאת בית המשפט קבע כי התובע בחור צעיר בתחילת דרכו, הפגיעה הינה בידו הדומיננטית, ובעבר אף נאלץ להפסיק לימודיו בשל התאונה והקושי בכתיבה (הגם שמדובר היה במועד סמוך לתאונה). בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי לא ניתן לשלול את האפשרות שבעתיד תהיה לנכותו הרפואית של התובע השפעה תפקודית מסוימת, הגם שקטנה, נוכח שיעורה ולאור קביעות המומחה.
- לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 5% - נכות נמוכה המבטאת את הפגיעה הקלה שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה.
נזקי התובע
הפסד השתכרות בעבר
- הפסדי השתכרות בעבר הינם נזק מיוחד המחייב הוכחה. התובע הצהיר כי במועד התאונה היה סטודנט ובמקביל עבד בעבודות שונות בשכר חודשי ממוצע של כ 9,000 ₪.
- לאחר שמיעת חקירתו הנגדית של התובע השתכנע בית המשפט כי יש לקבל את טענתו כי לא עבד במשך חודשיים בשל מצבו הרפואי, ולפיכך קבע כי יש לפצותו בגין 2 חודשי אי כושר בהם לא השתכר בניכוי 7 ימים בגין השתתפותו העצמית לפי תנאי תעודת הביטוח.
- לאחר תקופה זו של חודשיים ועד מועד מתן פסק הדין, מצא בית המשפט לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך כולל של - 28,814 ₪.
הפסד השתכרות לעתיד
- נכון למועד מתן פסק הדין התובע לא עבד ואולם הסיבה לכך אינה קשורה בתאונה כי אם במשבר הקורונה. בנסיבות אלו קיים קושי בקביעת בסיס השתכרותו של התובע וקביעת מידת הגריעה משכרו. לפיכך מצא בית המשפט לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין פגיעה אפשרית בכושר השתכרות, מיום מתן פסק הדין ועד לתום תוחלת חיי עבודתו (גיל 70 מתוך הנחה כי ימשיך בדרכו העצמאית) בסך כולל של 80,000 ₪.
עזרת הזולת
- הלכה פסוקה כי פיצויים בשל עזרה ייפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, וכאשר מדובר בפיצוי בגין עזרת הזולת, פסק בית המשפט כי "היה ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העוזרת בפועל" (ע"א 619/86, חברת שחר זר נ' אטדג'י, [פורסם בנבו] תק'- עליון, כרך 90 (3) תש"ן - תשנ"א, עמ' 551).
- התובע לא הציג כל תיעוד המלמד על עזרה בשכר. עם זאת, בתצהירים שהוגשו על ידי הורי התובע צוין כי בתקופת השיקום נזקק התובע לעזרת הוריו בכל פעולה פשוטה כגון לבוש, הסעדה וכיו"ב. לאור העובדה כי הפגיעה הייתה ביד הדומיננטית, העובדה כי עבר ניתוח שלאחריו היה בחופשת מחלה של למעלה מחודשיים, הניח בית המשפט כי התובע נזקק לתקופה מסוימת לעזרה החורגת מעזרה רגילה ומצא לנכון לפסוק סכום גלובלי של 6,000 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות
- התובע לא צירף כל קבלות או ראיות על הוצאות כלשהן בהן נשא. בחוות הדעת צוין על ידי המומחה באופן מפורש כי התובע לא צפוי לטיפולים נוספים. בנסיבות אלו אין מקום להניח כי הוצאותיו הרפואיות של התובע חרגו או יחרגו מהטיפולים הממומנים על ידי קופת החולים. עם זאת התובע עבר מספר טיפולי פזיותרפיה, ונדרש לבדיקות וביקורי רופא בסמוך לאחר פציעתו. בשל אלו נפסק לו בגין ראש נזק זה סכום גלובלי של 1,000 ₪.
כאב וסבל
- בזמן התאונה היתה לתובע, תעודת ביטוח הכוללת השתתפות עצמית בנזק בלתי ממוני בסך של 25,000 ₪. בנסיבות אלו ולאור נכותו של התובע, אין לפסוק פיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל.
סיכום לפי ראשי הנזק:
- הפסד השתכרות בעבר- 28,814 ₪
- פגיעה בכושר השתכרות לעתיד –גלובלי 80,000 ₪.
- עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות- 7,000 ₪.
- כאב וסבל 0 ₪.
סה"כ: 115,814 ₪
סוף דבר
התביעה התקבלה והנתבעת חוייבה לשלם לתובע סך של 115,814 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות משפט. ת.א. 26449-08-18 פלוני נ' המאגר.
