ככלל תקופת ההתיישנות של תביעות נזקין, הן כתוצאה מתאונת דרכים והן כתוצאה מחבלה נזיקית אחרת (תביעה בגין רשלנות מעסיקים, תביעות כנגד רשויות מקומיות בגין מפגעים וכד') הינה 7 שנים מיום קרות הנזק, ובקטינים 7 שנים מיום הגיעם לגיל 18.
יחד עם זאת נקבע כי בתביעות שמקורן תגמולי ביטוח (ביטוחי חיים, תאונות, מחלות ונכות וכד') תקופת ההתיישנות הינה תקופה מקוצרת של שלוש שנים בלבד מיום שקרה מקרה הביטוח (כמובן שישנם חריגים דוגמת המאריכים את תקופות ההתיישנות דוגמת סעיף 11 לחוק ההתיישנות הקובע כי התקופה שבה היה התובע חולה נפש לא תבוא במניין הימים לצורכי ההתיישנות, או סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המאריך את תקופת ההתיישנות לעשר שנים מיום אירוע הנזק ועד להגשת התביעה, מקום בו נגרם לתובע נזק סמוי).
לפיכך, בתביעות אלו על המבוטח מוטלת חובה להגיש את תביעתו לבית המשפט בתוך אותן שלוש שנים, ורק הגשת התביעה לבית המשפט עוצרת את מירוץ ההתישנו (או הסכמה בכתב מחברת הביטוח המאריכה את התקופה).
לאחרונה נדונה בבית המשפט שאלת התיישנות תביעת אובדן כושר עבודה (ת"א 31375-01-10 תורג'מן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (השלום ת"א) המדובר היה בתובע אשר נפגע במהלך עבודתו בגבו. רופאיו אישרו לו חופשת מחלה למשך כשנה מיום התאונה ובהמשך קבעו כי הוא אינו יכול לבצע עבודה פיזית. רק בחלוף שנתיים מיום התאונה שב התובע לעבודתו.
התובע היה מבוטח ביטוח תאונות אישיות אשר כללה בין היתר פיצוי חודשי במקרה של אבדן כושר עבודה.
חרף קביעת רופאיו והעובדה שגם הביטוח הלאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע תקופת אי כושר מלא, הכירה חברת הביטוח באבדן כושר עבודה של התובע רק לתקופה חלקית של כ-6 חודשים בלבד. התובע מצידו טען כי הוא זכאי לתשלום תגמולים נוספים עד ליום שובו לעבודה בפועל.
על רקע זה הגיש התובע תביעתו לבית המשפט, אולם זו הוגשה בחלוף למעלה משלוש שנים מיום התאונה. לפיכך טענה חברת הביטוח כי התביעה התיישנה.
בית המשפט דן בשאלת ההתיישנות וקבע כי אומנם, לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981, תביעה לתגמולי ביטוח מתיישנת בחלוף שלוש שנים ממקרה הביטוח. ואולם, האמור פורש בפסיקה כחל רק על תביעות בגין נכות ולא על תביעות בגין אובדן כושר עבודה, שאז מדובר בעילת תביעה מתחדשת מידי חודש בחודשו. לפיכך בגין כל חודש יש למנות את אותן שלוש שנים שבסעיף 31 ולא מיום הפגיעה. אשר על כן קבע בית המשפט כי לגבי חודשי אי הכושר אשר לגביהם טרם חלפו 3 שנים זכאי התובע לקבל פיצוי.
