- לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
- כעולה מכתב התביעה, התובע יליד 25.3.2000 נפגע בתאונת דרכים ביום 14.5.2017 כאשר על פי הנטען במהלך עבודתו אצל נתבעת 1 מלגזה נהוגה בידי עובד הנתבעת 1 המבוטחת על ידי נתבעת 2 פגעה בכף רגלו הימנית, אשר כתוצאה מכך נחבלה.
- הנתבעת, מבטחת המלגזה הכחישה בכתב ההגנה את התאונה ונסיבותיה. לטענתה התובע לא נפגע כתוצאה משימוש במלגזה וככל שנפגע, אין קשר בין המלגזה לבין פגיעתו ופגיעתו ככל שארעה, ארעה בנסיבות אחרות ושונות בתכלית.
- ד"ר אילן כהן אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי לבדיקת התובע והערכת נכותו, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה בעקבות התאונה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 7.5% לפי סעיף 35(1)ב' מותאם בגין מצב לאחר שברים בפטישון החיצוני והפנימי בקרסול ימין. בנוסף, קבע המומחה נכות אסתטית צמיתה בשיעור של 3.33% בגין צלקות.
- הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. ליבת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה – האם הוכח אירוע התאונה כנטען על ידי התובע, אם לאו.
- בהיעדר אפשרות לפשרה נשמעו הראיות. התובע נחקר וכן המומחה מטעם בית המשפט.
- תחילה אדון בנסיבות התאונה ובשאלת החבות.
נסיבות אירוע התאונה
- בכתב התביעה צוין לגבי נסיבות התאונה, כי "בתאריך 14.05.2017, בעת שהתובע עבד כפועל בלתי מקצועי במפעל נתבעת 1, פגעה בו המלגזה, שזהות הנוהג בה לא ידועה ומעכה את כף רגלו הימנית".
- בתצהירו תאר התובע את נסיבות התאונה כך:
"בתאריך 14.05.2017 הגעתי למפעל בשעות הבוקר והתבקשתי לבצע הזמנת עצים אותה הכנתי בסככה גדולה בשטח המפעל. בשעות אחר הצהריים גמרתי להכין את המשלוח שהוצב על רמפה מעץ. מלגזה של המפעל הגיעה לסככה כדי להרים את העצים, תוך כדי התמרון המלגזה עלתה עם גלגל ימני אחורי שלה על רגל ימין שלי"
במסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך לאחר התאונה נרשמו נסיבות האירוע מפי התובע
כך: בסיכום ביקור מבי"ח שניידר מיום 19.2.2018 נרשם: "ב-14/5/2017 נפגע פגיעת מעיכה לכף רגל ימין, ממלגזה". בסיכום שחרור רפואי מבי"ח שניידר מיום 17.5.17 נרשם: "ביום פנייתו בעת עבודתו נחבל בכף רגל ימין ממלגזה שעלתה עליה".
בעדותו תיאר התובע את נסיבות התאונה כך:
"היתה לי הזמנה ביד בה כתוב בכל סוג של עץ הייתי מעמיס, סחורה מסוימת. סיימתי, שמתי אותו על הרצפה... הגיע מישהו, רציתי לשים את הקרש, הוא הסתובב ועלה על הרגל שלי" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 23-25). התובע ציין כי אינו זוכר איזו מלגזה פגעה בו (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 27-28). לשאלה מי נהג במלגזה השיב תחילה שלא שם לב לזהותו ובהמשך השיב שנהג במלגזה "אדהם" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 33-34). התובעת הסביר שבעת הפגיעה לא ידע מי נהג במלגזה (עמ' 7 שורות 3-4). התובע סיפר שבן דוד של אדהם, בעל הבית, לקח אותו למרפאה בכפר קאסם (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 16-26) ומשם פונה לבית החולים.
המומחה, ד"ר כהן, ציין את אופן קרות התאונה בחוות דעתו כך: "נדרס ע"י מלגזה במהלך עבודתו במפעל". בחקירתו הסביר המומחה, כי שבר כמו זה שנגרם לתובע יכול להיגרם מהרבה סיבות, גם ללא קשר לפגיעת מלגזה, לרבות במהלך סידור סחורה, אך לא שלל התאמה של השבר גם לפגיעה ממלגזה ובלשונו: "נכון שהמנגנון עצמו סיבובי אבל אם המלגזה עולה על הרגל ואדם מועד יש לו תנועה סיבובית" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 5-8). המומחה לא הסכים עם טענת הנתבעת כי במקרה של עליית מלגזה על הרגל היינו מצפים לנזק חמור יותר והסביר כך: "מלגזה עלתה על כף הרגל, לא חייב שהגלגל עלה על הרגל אלא המזלג עלה על הרגל ואז לא נראה חבלה מעיכה אלא חבלה סיבובית כפי שתיארנו קודם" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 25, 13-33). המומחה הוסיף והסביר כי עליית גלגל המלגזה על כף הרגל סביר שתגרום לנזק גדול יותר מזה שאירע לתובע (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 11).
התובע הגיש מטעמו תעודת עובד ציבור מהמוסד לביטוח לאומי (ת/1) אשר במסגרתה צורפו טופס התביעה לדמי פגיעה חומר רפואי ופירוט התשלומים. הנתבעת התנגדה להגשתה. במיוחד התנגדה הנתבעת להגשת טופס התביעה לדמי פגיעה שלא בידי עורכו ולהגשת המסמך אשר מולא על ידי התובע בתמיכה לגרסתו לאופן קרות התאונה.
דיון והכרעה
- לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון לקבל את גרסת התובע כמהימנה ומסתברת יותר מגרסה אפשרית אחרת. לפיכך אני קובעת כי התובע נפגע בתאונת דרכים על ידי המלגזה המבוטחת על ידי הנתבעת ולפיכך, עליה לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. להלן נימוקיי.
גרסת התובע כי נפגע מהמלגזה היא גרסה עקבית. גרסה זו מופיעה כבר במסמכי בית החולים אליו פנה התובע בסמוך לאחר התאונה ובהמשך הטיפול הרפואי שקיבל בעקבותיה.
חיזוק נוסף לגרסת התובע נמצא בדברי המומחה, כי הפגיעה שנגרמה לתובע מתיישבת עם גרסתו לאופן קרות התאונה, ככל שנפגע ממזלג המלגזה ולא מגלגל שלה. הנתבעת לא חקרה את התובע באשר לנסיבות התאונה המדויקות ולא ביררה עמו איזה חלק של המלגזה פגע בו. בנסיבות אלה, ובהיעדר ראייה אחרת, עדות המומחה מהווה חיזוק לגרסתו.
התובע לא הביא עדים לתמיכה בגרסתו. כעולה מעדות התובע, באירוע היה נוכח נהג המלגזה. לטענת התובע במועד הפגיעה לא ראה מי הוא (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 29-34) ורק בהמשך התבררה לו זהותו (שם, שורות 33-34) .
לאחר שהתרשמתי מעדות התובע ושקלתי את הראיות שהוגשו, לרבות חוות דעת המומחה וחקירתו הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע עמד בנטל להוכיח את גרסתו לאופן התרחשות התאונה במאזן ההסתברויות. אמנם, עדות התובע הינה, כאמור, עדות יחידה של בעל דין, אך הרושם שהותירה היה חיובי ולא התרשמתי כי התובע בודה את אירוע התאונה או את נסיבותיה מלבו. אמנם התובע לא הביא לעדות את נהג המלגזה, אך גרסתו נתמכה הן במסמכים הרפואיים והן בחקירת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.
מעבר לכך, כעולה מתעודת הציבור שהגיש התובע (ת/1) מעביד התובע – נתבעת 1, חתם על טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה ללא הסתייגות בעניין הפגיעה. גם בכך יש משום אישור גרסת התובע והכרת המעביד בתאונה וזאת גם אם לא נקבל את גרסת התובע בטופס זה כראייה מחמת איסור סיוע עצמי. הטופס עצמו נערך על ידי התובע ולא הייתה כל מניעה מהגשתו באמצעותו (עמ' 8 לטופס סעיף 16, ראו בהקשר זה למשל ת.א (חיפה) 345/93 יאסר קעדנה נ' הישאם ואח' [פורסם בנבו] (16.10.2000); ת.א (שלום ת"א) פוקס נ' אגד תחבורה ציבורית בע"מ [פורסם בנבו] (16.11.17)). ודוק, במסגרת תחשיב הנזק מטעמו עתר התובע לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה כנגד נתבעת 1 שלא התגוננה. נתבעת 2 התנגדה למתן פסק דין כנגד נתבעת 1 וטענה כי ניתן יהיה להזדקק לבקשה רק וככל שתודיע על אי מתן ייצוג משפטי לנתבעת 1, הודעה שלא הוגשה. לפיכך, גם בהיעדר הגנה מטעם נתבעת 1 יש משום הודאה מטעמה בנסיבות התאונה הנטענות.
משקבעתי, כי התובע נפגע בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, היינו כי במהלך נסיעת המלגזה זו פגעה בתובע וגרמה לפציעתו, נסיבות אלה עונות על הגדרת "שימוש" בסעיף 1 לחוק הפיצויים ("שימוש ברכב מנועי – נסיעה ברכב...").
- התובע צירף לכתב התביעה ולראיות מטעמו את תעודת הביטוח של המלגזה שנטען שפגעה בו. את פרטי הביטוח קיבל לטענתו מנתבעת 1. נתבעת 2 טוענת, כי לא הוכח כי המלגזה שפרטיה מופיעים בתעודת הביטוח היא זו שפגעה בתובע שכן במפעל הנתבעת 1 היו מספר מלגזות (נתון שאף התובע אישר) שלא כולן מבוטחות על ידה. טענה זו לא הוכחה. התובע צירף את תעודת הביטוח של המלגזה שלטענתו פגעה בו ובכך הרים ולו נטל ראשוני להוכחת זיהוי המלגזה המעורבת ומבטחתה. הנתבעת לא הביאה כל ראייה לכך שהמלגזה שפגעה בתובע הייתה אחרת מזו שהתובע טוען לה ואף לא הוכיחה שהיו מלגזות אחרות במפעל הנתבעת 1 שלא בוטחו על ידה כטענתה. משהרים התובע את הנטל הראשוני בהוכחת זיהוי המלגזה המעורבת והיות נתבעת 2 מבטחתה יש לטעמי בהימנעות הנתבעת מלהפריך את טענות התובע בבחינת סיוע לגרסתו.
הנתבעת טוענת עוד בסיכומיה כי לא הוכח שהמלגזה המעורבת היא "רכב מנועי". ואולם, הלכה היא כי משהוציאה המבטחת תעודת ביטוח חובה למלגזה המעורבת כנטען מנועה היא מלטעון כי אין מדובר ב"רכב מנועי" (ראו ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג(5) 849; ע"א 9474-02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337).
טענה נוספת אותה מעלה הנתבעת בסיכומיה היא כי לא צורף לתביעה נהג המלגזה, לא הוכחה זהותו ולא כשירותו לנהוג במלגזה במועד התאונה ולפיכך לא ניתן לחייבה בפיצוי התובע. נטען, כי התובע הצהיר שאינו יודע את זהות הנהג ונמנע מהבאת עדים להוכחת רכיבי תביעתו.
אכן, התובע הצהיר במהלך ניהול ההליך ואף במענה תשובות לשאלון שנשלח אליו מטעם הנתבעת כי אינו יודע את זהות הנהג שנהג במלגזה בעת התאונה. אלא שהנתבעת הוכיחה זאת בעצמה.
בהודעתה מיום 10.2.2020 הודיעה הנתבעת כי לאור טענת התובע כי לא ידוע לו מי נהג במלגזה היא מבררת עם נתבעת 1 את זהות הנהג על מנת שניתן יהיה לבדוק את פרטי רישיון הנהיגה והכיסוי הביטוחי. ביום 6.5.20 ביקשה הנתבעת צו לבדיקת תוקף רישיון הנהיגה של מר עאסי אדם ת.ז. xxxxxxxxxx במועד התאונה וניתן צו כמבוקש. הנתבעת לא הודיעה מאז כי קיימת בעיה כלשהי בתוקף רישיון הנהיגה של מר עאסי או בכיסוי הביטוחי וברי הוא, כי אם הייתה בעיה אמיתית במישור זה הייתה הנתבעת מעלה אותה בשלבים הראשוניים של ההליך.
אשר לטענה בדבר אי צירוף הנהג לכתב התביעה, מבחינת הדין, אכן, על מנת לחייב את הנתבעת - המבטחת, נדרש צירופו של נהג הרכב המעורב לתביעה (ראו לעניין זה הוראת סעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, וכן פסק דינו של כב' הנשיא ברק בע"א 489,505/79 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה צאיג ז"ל ואח', פ"ד לח(2) (123 להלן – "עניין צאיג"), יחד עם זאת, נקבע זה מכבר בעניין צאיג, כי מחדל זה הינו הוא בר תיקון וכי על בית המשפט לאפשר את צירופו של הנהג, גם בשלבים מתקדמים של ההליך, ובלשון בית המשפט -
"...כידוע, נקודת המוצא הדיונית היא, כי "לא תיפגע תובענה בשל כך בלבד שבעלי דין ... לא צורפו" (תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי...). בידי בית המשפט נתונה הסמכות לצוות "על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו ... כנתבע" (תקנה 24)... כמובן, הפעלתה של סמכות זו היא עניין שבשיקול-דעת, והשאלה היא, אם מן הראוי הוא כי נשתמש בשיקול-דעת זה בשלב כה מאוחר. לדעתי, התשובה על כך היא בחיוב. מטרת הצירוף, כאמור בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, היא "כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". מטרה זו תוגשם במלואה אם נאפשר את צירופו של הנוהג כנתבע נוסף. כפי שציין בית משפט זה, "מטרתו של כל תיקון של כתב-טענות היא לאפשר לבית-המשפט לפסוק בענין מבחינת הצדק ולא למתוח את הדין בשל פגם פורמלי שנפל בו, כמו אי-צירוף תובע" (המ' 134/57 הסוכנות היהודית לארץ-ישראל ואח' נ' הרשקוביץ ואח', פ"ד יא 1457, 1459-1458). בענייננו הפגם הוא פורמלי גרידא".
בהקשר זה, הביע בית המשפט את דעתו, כי בנסיבות המתאימות צירוף הנהג אפשרי גם בשלב הערעור ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' דוד לוי [פורסם בנבו] (17/5/94):ב
"....כרגיל, החייב הראשוני חייב להיתבע, במסגרת פקודת הביטוח, עם החייב המשני. בדרך כלל יהא זה על-ידי הגשת תובענה כנגד שני החייבים גם יחד (סעיף 20 לפקודת הביטוח; ע"א 489/79 הנ"ל, בעמ' 127). כרגיל, אם החייב הראשוני לא נתבע בהליך המקורי, נטיית בית המשפט תהא לשלול את צירופו בהליך הערעור. לכלל הרחב האמור ישנם יוצאי דופן. כך, למשל, אם נטל החייב הראשוני חלק פעיל, בלאו הכי, בניהול ההליך המקורי – והפגם כולו פורמאלי – אין מניעה לצרפו בערעור (ראה עובדות ע"א 489/79 הנ"ל, בעמ' 131)".
- בענייננו, פרטי הנהג התבררו כאמור לעיל על ידי הנתבעת. מקום שהתביעה נגד הנהג לא התיישנה, מדובר בפגם פורמלי בלבד, הניתן לתיקון גם בשלב זה.
- לאור האמור, אני מורה על תיקון כתב תביעה והוספת הנהג, אשר פרטיו מצוינים לעיל כנתבע נוסף.
לפיכך, חבה הנתבעת, מבטחת המלגזה, בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה.
חוות דעת המומחה
- לצורך בדיקת התובע והערכת נכותו הרפואית מונה ד"ר אילן כהן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.
- ד"ר כהן העריך בחוות דעתו את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 7.5% לפי סעיף 35(1)ב' מותאם בגין מצב לאחר שברים בפטישון החיצוני והפנימי בקרסול ימין. בנוסף, קבע המומחה נכות אסתטית צמיתה בשיעור של 3.33% בגין צלקות. המומחה הוסיף וציין בחוות הדעת כי התובע עובד כיום בעבודה פיזית הדורשת עמידה ממושכת, הליכה ממושכת והרמת משאות ולפיכך, העריך את ההפרעה התפקודית הצפויה בעקבות הנכות כ"בין מינימלית לקלה".
המומחה התייחס בחוות דעתו לחבלה קודמת שנגרמה לתובע בשוק ובכף רגל ימין כתוצאה מגלגל של רכב וציין, כי אירעה כארבע שנים לפני התאונה מושא התביעה, הייתה ללא שברים, התובע שב לאחריה לתפקוד תקין ולכן אין לראות בה בבחינת "מצב קודם" משמעותי אשר יש לנכות בגינו מהנכות שנקבעה.
בהתייחס לתקופת אי כושר לעבודה, המומחה העריך את תקופת אי הכושר המלא למשך שלושה חודשים מיום התאונה וכן תקופת אי כושר חלקי בשיעור של 30% למשך שלושה חודשים נוספים, 10% עד למועד הניתוח השני (בתאריך 22.2.18) ולאחריו אי כושר מלא למשך חודש וחצי ונכות זמנית בשיעור של 30% למשך חודש וחצי נוספים.
המומחה זומן לחקירה על ידי הנתבעת. בחקירתו נשאל המומחה ביחס להשלכות הנכות על תפקודו של התובע. המומחה ציין, כי בבדיקתו מצא שהתובע מתפקד היטב עם הקרסול, לא נמצא בבדיקתו דלדול שרירים והתובע נמצא מהלך עצמאית, כולל על העקבים וקצות האצבעות (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 24-30). המומחה ציין, כי הממצא היחיד שנמצא בבדיקת התובע היה הגבלה מינימלית של 5 מעלות לכל כיוון בתנועות הקרסול (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 31-32 ועמ' 16 שורות 5-6). המומחה הוסיף והסביר כי את הנכות שקבע לתובע ניתן לחלק ל-5% בגין הגבלת התנועות ו2.5% נוספים בגין נזק מינימלי לסחוס בעקבות סוג השבר שנגרם לתובע בתאונה (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 29-31).
המומחה ציין, כי ההגבלה בתנועות הקרסול בשילוב השבר שנגרם לתובע יכולים לבוא לידי ביטוי בכאבים בעת מאמץ (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 33-34) ופירט, כי "שבר בימלאולרי,-דו פטישוני שהותיר מגבלה מינימלית בתנועה, עשוי שיגרום למגבלות בתפקודים מסויימים, עבודה מאומצת, ספורט, טיולים וכל המצריך מאמץ שמעבר להתנהלות היומיומית הרגילה. מאמץ פיזי". (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 33-35).
התובע טוען בסיכומיו, כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה ואת הסבריו.
הנתבעת טוענת מנגד, כי המומחה הפריז בקביעת הנכות ולא ייחס חשיבות מספקת לעובדה כי במשך שנים לא נזקק התובע לכל טיפול. להערכתה יש מקום להעמיד את נכותו של התובע בגין הפגיעה בקרסול על שיעור של 2.5% בצירוף הנכות שנקבעה בגין הצלקות.
לאחר ששמעתי את עדות המומחה התרשמתי, כי עברו הרפואי של התובע כמו גם מצבו לאחר התאונה ובעקבותיה נשקלו בזהירות על ידי המומחה ואיני מוצאת מקום לשנות מקביעתו בדבר הערכת גובה הנכות. המומחה הסביר בחקירתו כי עברו הרפואי של התובע לא היה משמעותי מבחינת הקרסול באופן המצריך ניכוי מהנכות שנקבעה ובדיקתו הקלינית בוצעה תוך "נטרול" נושא שיתוף הפעולה ועריכת בדיקה פסיבית של טווחי התנועה (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 5-15).
לסיכום, לתובע, בעקבות התאונה, נכות אורתופדית בשיעור של 7.5% ואסתטית בשיעור של 3.33% בשל הפגיעה בקרסול ימין.
הנכות התפקודית
- הצדדים חלוקים בשאלת השפעת הנכות הרפואית של התובע על כושרו לעבוד ולהשתכר ועל גובה הפיצוי, בהתאמה.
- התובע טוען כי נכותו הרפואית משפיעה באופן ניכר על כושר עבודתו ומעריך את הנכות התפקודית בגובה הנכות הרפואית. הנתבעת טוענת מנגד כי נכותו הרפואית של התובע אינה משפיעה כלל על תפקודו.
- לטענת התובע מאז התאונה ובעקבותיה הוא סובל מכאבים מתמשכים יומיומיים המפריעים לו בתפקוד בעבודה. נטען כי התובע בחור צעיר שבהיעדר השכלה עתיד להתפרנס מעבודת כפיים ונכותו תעמוד לו לרועץ.
- מושכלות יסוד הן, כי הנכות הרפואית מהווה תרגום של הפגיעה הגופנית לאחוזים. אך בצד קביעת נכות זו הנעשית על ידי מומחה רפואי, נדרש בית המשפט גם להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד ומידת ההגבלה שהנכות הרפואית גרמה לתובע. זוהי הנכות התפקודית. היא עשויה להיות לעזר כאשר בית המשפט יבוא לחשב את הפסד כושר השתכרותו של נפגע, אשר מושפע מהנכות הרפואית, ממקצועו של הנפגע וממקום עבודתו.
הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל לרבות לשינויים שחלו בשכר (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995) (להלן: "עניין גירוגיסיאן"); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 21.12.1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 23.8.2010)).
- עובר לתאונה היה התובע כבן 17 ועבד אצל הנתבעת 1 זמן קצר כעוזר מלגזן. לדברי התובע הוא סיים את לימודיו התיכוניים במגמת מכונאות רכב וביקש ללמוד אצל הנתבעת את תחום הנגרות והתקנת הסוככים (סעיפים 2 ו- 3 לתצהירו). נטען כי לאחר התאונה ובמשך שנתיים לא עבד התובע בכל עבודה ובהמשך עבד בעבודות שונות כמסדר סחורה וכעוזר נהג. יחד עם זאת, התובע לא הביא כל ראייה לכך שהוא מוגבל בעבודתו באופן כלשהו ולא הוכיח כי הסיבה שהחליף עבודות קשורה לתאונה מושא התביעה.
- כאמור, ד"ר כהן הסביר בעדותו, כי התובע סובל מהגבלה מינמלית בתנועות הקרסול אשר עשויה להוות מגבלה בעבודה מאומצת (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 33-35). את המגבלה העריך המומחה בין מינימלית לקלה. יחד עם זאת, ציין המומחה שהתובע מתפקד עם הקרסול, עובד בעבודה פיזית ולא נמצא דלדלול שרירים ברגלו, עובדה המעידה על שימוש טוב ברגל.
- לנוכח קביעות המומחה הרפואי מהן עולה, כי נכותו של התובע ברגלו היא בעלת השלכה תפקודית קלה מחד, ומאידך התובע עובד בעבודות פיזיות ומתפקד עם הרגל, איני סבורה, בנסיבות העניין, כי שיעור נכותו התפקודית עולה על שיעור הנכות האורתופדית הרפואית.
- אשר לנכות שנקבעה בגין הצלקת המומחה קבע כי מדובר בנכות אסתטית בלבד, צלקת ניתוחית בקרסול שאינה כאיבה או מגרדת ולפיכך נעדרת כל השלכה תפקודית. אין המדובר בצלקת שצורתה או מיקומה עשויים להשפיע באופן כלשהו על כושר השתכרותו העתידי של התובע והתובע ממילא גם לא טען לכך בתצהירו או בעדותו.
הפסד השתכרות - כללי
- במועד התאונה עבד התובע אצל נתבעת 1 כעוזר מלגזן. בעקבות התאונה נותח פעמיים ביום 15.5.2017 וביום 22.2.2018. בתצהירו טען התובע כי לא עבד לאחר התאונה כשנתיים ורק בחודש נובמבר 2019 החל לעבוד בסופר מרקט ולאחר חודש יצא להפסקה נוספת עד בתחילת שנת 2021 כאשר החל לעבוד כעוזר נהג אצל האחים עאסי. להבדיל מהנטען בתצהירו, בסיכומיו הצטמצמה טענתו ונטען לשנת אי כושר לאחר התאונה. עוד נטען כי התובע עתיד להמשיך ולעבוד לאורך שנות עבודתו בעבודות פיזיות בלבד.
- התובע לא צירף לראיותיו תלושי שכר כלשהם. לטענתו נתבעת 1 לא המציאה לידיו תלוש משכורת והוא אף לא צירף כל תלוש שכר מכל עבודה אחרת בה עבד עובר לתאונה או לאחריה.
- כאמור בתצהירו טען התובע כי לא עבד כלל כשנתיים לאחר התאונה. בסיכומיו הצטמצמה טענתו והוא עתר לפיצוי בראש נזק זה על בסיס שכר המינימום במשק למשך שנה, בהתאם לתקופות הנכויות הזמניות שנקבעו לו על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
- מנגד, מפנה הנתבעת לדוח רציפות ביטוח אשר צורף לסיכומיה ממנו עולה כי התובע, בניגוד לדבריו, חזר לעבוד כבר בנובמבר 2017 ועבד ברציפות עד אוקטובר 2018. לאחר מכן, עבד התובע בעבודות שונות כאשר בין מקום עבודה אחד למשנהו ישנן הפסקות עבודה למספר חודשים. בחודש ספטמבר 2020 חזר התובע לעבוד אצל האחים עאסי כעוזר נהג ובעבודה זו עבד גם במועד עדותו.
אציין, כי דו"ח רציפות הביטוח הוזמן על ידי הנתבעת במסגרת הזמנת העדים מטעמה, הוגש במהלך הדיון אך לא סומן כראייה וצורף לסיכומיה. לא הובעה כל התנגדות מצד התובע לצירוף ומעבר לכך, מדובר ברשומה מוסדית מהמוסד לביטוח הלאומי והנתונים המצוינים בה ממילא מצויים בידיעת התובע.
- התובע עותר בסיכומיו לחישוב הפסדיו לעבר כאמור על בסיס שכר מינימום ולעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק, בהיות התובע קטין במועד התאונה. הנתבעת מצידה טוענת כי לאור היות התובע חסר השכלה מקצועית או אקדמאית ואף חסר תעודת בגרות, יש לסטות לגביו מהחזקה בדבר העמדת כושר ההשתכרות של קטינים או של בגירים צעירים שטרם החלו לכתוב את סיפור חייהם על בסיס השכר הממוצע במשק, וזאת מקום שהעובדות בעניינו של התובע מלמדות בהסתברות גבוהה על סיכוייו לסטות מחזקה זו.
הפיצויים לפי ראשי הנזק
הפסדי שכר בעבר
- המומחה בחוות דעתו קבע לתובע תקופת אי כושר מלא למשך שלושה חודשים לאחר התאונה, תקופת אי כושר חלקי בשיעור של 30% למשך שלושה חודשים נוספים ו 10% עד למועד הניתוח השני (22.2.2018) שלאחריו נדרש התובע למנוחה למשך חודש וחצי ואי כושר חלקי (30%) למשך חודש וחצי נוספים.
- עובר לתאונה עבד התובע כעוזר נהג אצל האחים עאסי ובהמשך אצל הנתבעת. שכרו הרבע השנתי של התובע במוסד לביטוח הלאומי עמד על הסך של 4,860 ₪ לחודש. סכום זה תואם את השכר הבא לידי ביטוי בדוח רציפות הביטוח שצורף. סכום זה משוערך להיום הוא הסך של 5,046 ש"ח.
- מעיון בדוח רציפות הביטוח עולה כאמור כי התובע לא עבד בכל עבודה במשך חמישה חודשים וחצי לאחר התאונה. בגין חודשים אלה, לאור קביעת המומחה, הוא זכאי לפיצוי מלא בסך של 27,753 ₪ ובצירוף הפסדי פנסיה וריבית מאמצע התקופה מתקבל הסך של 35,000 ₪ במעוגל.
- מעבר לתקופה של שנה לאחר התאונה אשר בחלקה כאמור עבד התובע, התובע אינו עותר להפסד שכר נוסף בעבר.
- לפיכך, הפיצוי בראש נזק זה הוא הסך של 35,000 ש"ח.
הפסדי שכר לעתיד
- התובע, בן 22 כיום, סיים 11 שנות לימוד בתיכון במגמת מכונאות רכב ללא תעודת בגרות והחל לעבוד בעבודות שונות. במועד התאונה היה התובע כבן 17. לאחר התאונה המשיך התובע לעבוד במגוון עבודות שלא נדרשת להן הכשרה (עוזר מלגזן, עוזר נהג, מסדר סחורה). כעולה מדוח רציפות הביטוח, בעבודתו הנוכחית כעוזר נהג משתכר התובע בגבולות שכר המינימום במשק. את הפסדיו לעתיד טוען התובע כי יש לחשב על בסיס השכר הממוצע במשק לאור העובדה שבמועד התאונה היה קטין שטרם החל לכתוב את סיפור חייו.
הנתבעת טוענת מנגד, כי לנוכח העובדה שהתובע לא סיים את לימודיו התיכוניים, הוא חסר תעודת בגרות, אינו לומד ומחליף עבודות לעיתים תכופות, יש להעמיד את כושר השתכרותו לכל היותר על שכרו כיום.
ככלל, ההנחה לגבי קטינים וצעירים בראשית דרכם המקצועית היא, כי יש לחשב את אובדן כושר השתכרותם על בסיס ההנחה שאלמלא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק.
כך נקבע, למשל, בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פד"י לח (3) 580 (25.9.84):
"אכן, חישוב אבדן כושר השתכרות בעתיד הוא לעתים, ובמידה רבה, מבוסס על השערות או על נתונים סטטיסטיים לא וודאיים. בעיקר נכון הדבר לגבי צעירים שדרכם בחיים טרם נסללה ואין לדעת עתידם ודרכי התפתחותם. בגלל אותה אי וודאות וחוסר אפשרות לנחש פני העתיד לגבי צעיר, יש שבמקרים מתאימים משמש השכר הממוצע במשק כנקודת מוצא".
וכן בע"א 5118/90 אילנה בשה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים [פורסם בנבו]) (4.8.93)):
"אכן, באותם מקרים בהם אין לבית-המשפט נתונים לקביעת כושר השתכרותו של קטין, וכשאין נימוקים לסטייה מן הכלל, ישמש השכר הממוצע במשק כמודד ראוי לקביעת כושר ההשתכרות" (ראה גם הלכת רים אבו חנא ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא פד"י ס (3), 13, 61 (27.9.05)).
- בענייננו, התובע לא סיים את לימודיו התיכוניים והוא חסר תעודת בגרות. יחד עם זאת, לימודים אקדמיים אינם חזות הכל וניתן לעבוד ולהשתכר במגוון עבודות אשר שכר נאה בצידן ואינן מצריכות לימודים או הכשרה קודמת. התובע בן 22 כיום, צעיר בתחילת דרכו ולפיכך, אני סבורה, כי גם אם לא השלים את השכלתו התיכונית וטרם רכש הכשרה כלשהי, עדיין לא ניתן להסיק מכך שהוא לא יבחר לעצמו אפיק מקצועי שהכנסה נאה בצידו. לפיכך, לא מצאתי בעניינו מקום לסטות מההנחה לפיה, יחושבו הפסדי שכרו לעתיד בהתבסס על השכר הממוצע במשק.
בהתאם לחוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020 נקבע שהשכר הממוצע בשנת הכספים 2021 ובשנת הכספים 2022 יהיה השכר הממוצע ביום ט"ז בטבת התשפ"א (31.12.20). עוד צוין כי בשנת הכספים 2021 יקראו את הגדרת "השכר הממוצע במשק" שבסעיף 4(א)(1) לחוק הפלת"ד כך שבמקום "ערב קביעת הפיצוי" יבוא "ביום ד' בניסן התש"ף 29 במרס 2020". השכר הממוצע שפורסם בחודש מרץ 2020 הינו 10,582 ₪ שכר זה בהפחתת מס עומד על 9,749 ₪ וזה השכר שעל בסיסו יש לערוך החישוב בענייננו.
- אשר לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, ככלל, יש להבחין בין נכות רפואית לנכות תפקודית, כשהמונח האחרון משמש לתיאור השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים. נהוג להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש הנזק של גריעה או אובדן כושר השתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התפקוד הכללי, אם כי במרבית המקרים המרכזי, בכל הנוגע לחישוב הפיצויים המגיעים לנפגע. ברי כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה (ר' ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ [פורסם בנבו] (11.01.2015)).
- 37. מקום שמדובר בניזוק קטין או צעיר, קבעה הפסיקה כי בדרך כלל יש לבצע חישוב אקטוארי על בסיס הנכות התפקודית והשכר הממוצע במשק. יחד עם זאת, ובייחוד כשמדובר בנכויות בשיעורים נמוכים יחסית (מתחת ל- 10%), נראה שנכון לשקול כל מקרה לגופו, ונכון יהיה להתרשם ממכלול מצבו של התובע ומיכולתו להתגבר ולהסתגל לנכותו.
- בתוך כך נפסק, כי בכל הנוגע לנכויות בשיעורים נמוכים, לעתים אין מקום לערוך חישוב אקטוארי של הגריעה מכושר ההשתכרות ולפסוק סכום גלובלי בלבד (ראו למשל רע"א 7798/18 פלונית נ' שושנה [פורסם בנבו] (22.11.2018) אליו הפנתה הנתבעת, שם נקבע כי כאשר הנכות הרפואית נמוכה ועומדת על 5%, ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק סכום גלובלי; וכן גם רע"א 3362/21 פלוני נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (23.05.2021); ע"א (מחוזי ת"א) 7647-03-20 שלמה חברה לביטוח נ' שי כהן [פורסם בנבו] (7.3.2021) אליהם הפנתה הנתבעת וכן ת"א 8640-04-18 פלוני ע' ג' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (05.03.2020)).
- נכותו של התובע היא בקרסול. מקום שהתובע בענייננו חסר תעודת בגרות, כאשר קיים ספק אם ישלים את הבגרות ואם ירכוש לעצמו השכלה כלשהי סביר יותר להניח שהתובע ימצא את פרנסתו ואת תחומי עיסוקו בעבודות פיזיות או עבודות כפיים, וכפועל יוצא מכך ההשפעה של נכות בקרסול עליו היא רבה מזו של אדם העובד בעבודות משרדיות.
- כפי שציין ד"ר כהן, התובע מתפקד היטב עם הקרסול וההגבלה שנמצאה בבדיקתו היא מינימלית. כפי שהוסיף וציין המומחה התובע סבל משבר פטישוני בקרסול אשר עשוי להגבילו בעבודה מאומצת ובפעולות הדורשות מאמץ פיזי. ייתכן שמגבלה זו של התובע תפגע בכושר השתכרותו בעתיד באופן מסויים ולפיכך, בנסיבות אלו נכון לפסוק סכום גלובלי סביר, המסתמך על חישוב אקטוארי ומתחשב במכלול הנסיבות. יצויין כי גם התובע עותר בסיכומיו לפיצוי גלובלי בראש נזק זה הנמוך מהחישוב האקטוארי.
- אשר על כן, במכלול נסיבותיו הקונקרטיות של התובע שבפניי, אני מוצאת לנכון להעמיד את הפיצוי בגין אבדן כושר ההשתכרות של התובע בעתיד כתוצאה מפגיעתו בתאונה מושא תביעה זו בסכום גלובלי של 160,000 ₪ (המתיישב עם 70% מחישוב אקטוארי על בסיס הנכות האורתופדית הרפואית והשכר הממוצע במשק). סכום זה כולל גם הפסדי פנסיה.
עזרת הזולת והוצאות בעבר ובעתיד
- בעקבות התאונה עבר התובע שני ניתוחים ושהה בתקופת החלמה אשר במהלכה סביר שנזקק לעזרת הזולת בביצוע פעולות מסוימות.
אשר על כן, בשים לב לתקופת אי הכושר, למהות הפגיעה ולשיעור הנכות שנקבעה, והעובדה שמדובר בתאונת עבודה, אני מעמידה את סכום הפיצוי בראש נזק זה על סכום כולל של 10,000 ₪, נכון להיום כולל ריבית.
נזק לא ממוני
- התובע אושפז למשך חמישה ימים במצטבר בעקבות התאונה (לעניין זה ביקור במרפאת בית החולים אינו בבחינת "אשפוז יום"). לאור הנכות שנקבעה וימי האשפוז, הפיצוי בראש נזק זה הוא הסך של 21,826 ₪ נכון להיום כולל ריבית.
ניכויים
- אין מחלוקת, כי התאונה אירעה לתובע במהלך העבודה. הנתבעת עותרת בסיכומיה לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה להם היה זכאי התובע לו מיצה זכויותיו במוסד לביטוח לאומי בתום לב. הנתבעת הגישה לשם כך חוות דעת אקטוארית לפיה סך תגמולי המוסד לביטוח לאומי להם זכאי היה התובע על בסיס קביעות המומחה מטעם בית המשפט עומד על הסך של 70,179 ₪. התובע התנגד להגשת חוות הדעת אולם בהחלטתי מיום 26.4.21 אושרה הגשתה. התובע לא ביקש לחקור את עורכה.
בסמוך לאחר התאונה פנה התובע בתביעה לקבלת דמי פגיעה. תביעתו לקביעת נכות הוגשה רק בשנת 2020 ובמועד שמיעת הראיות עדיין לא נדונה.
בסיכומיו טען התובע, כי די בעצם הגשת התביעה כדי למצות את ההליכים במוסד לביטוח לאומי בתום לב וכי יש לנכות את התגמולים שקיבל כפי שהם ולא במסגרת ניכוי רעיוני כמפורט בחוות הדעת האקטוארית.
טענה זו אין בידי לקבל. התובע פנה לבא כוחו כבר באמצע שנת 2018 (על פי ייפוי הכוח שצורף לכתב התביעה מיום 4.7.2018) ובחר להגיש את תביעתו לקביעת נכות בשנת 2020 באופן שעל פי חוק תגמולי המוסד לביטוח לאומי מופחתים. אין מדובר במיצוי הזכויות בתום לב בפרט כאשר בתאונה בשירות המעביד עסקינן.
בהודעתו לבית המשפט מיום 31.8.2021, לאחר תום שמיעת הראיות הודיע ב"כ התובע כי הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קיבלה את קביעת ד"ר כהן במלואה ובהתאם לה נקבעו לתובע נכויות זמניות ונכות הצמיתה. לאור האמור, הנתונים לפיהם נערכה חוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם הנתבעת תואמים את קביעת המוסד לביטוח לאומי.
בנסיבות אלה, ובהיעדר ראייה אחרת לגובה תגמולי המוסד לביטוח לאומי אני מקבלת את חוות הדעת האקטוארית ומורה על ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בשיעור הנקוב בה (הכולל ממילא את דמי הפגיעה שהתובע קיבל כאמור בפירוט התשלומים שצורף לראיותיו). יצוין כי חישוב מענק הנכות כפי שנערך בחוות הדעת תואם את הוראות החוק הקובעות כי למי שנפגע בעבודה בהיותו קטין יחושב המענק לפי השכר הממוצע במשק (סעיף 107(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995).
סיכום סכום הפיצויים
- סיכום סכום הפיצויים הוא כדלקמן:
א. הפסד השתכרות לעבר - 35,000 ש"ח
ב. אבדן כושר השתכרות - 160,000 ש"ח
ג. עזרת הזולת והוצאות - 10,000 ש"ח
ה. נזק לא ממוני - 21,826 ש"ח.
סה"כ נזק 226,826 ש"ח.
בניכוי תגמולי המל"ל 70,179 ש"ח.
היתרה 156,647 ש"ח
סוף דבר
- אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 156,647 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
התביעה כנגד נתבעת 1 נמחקת.
