תאונת דרכים של שליח על קטנוע ללא ביטוח

זוהי תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע 

1. התובע, יליד 2.6.1993, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 17.4.16 במהלך עבודתו כשליח, עת נהג לטענתו בקטנוע שרשום על שמו של הצד השלישי, (להלן: "המעסיק" או "צד ג'"). על פי הנטען, במהלך הנסיעה יצא לפתע רכב מחניה אשר אילץ את התובע לבלום בחוזקה על מנת למנוע התנגשות. כתוצאה מכך, הקטנוע בו נהג התובע החליק, הוא נפל ממנו על הכביש ונגרם לו נזק גוף (להלן: "התאונה").

2. הנתבעת 1 (להלן: "הפול"), היא המבטחת בביטוח חובה הרלוונטי למועד התאונה את קטנוע מ.ר 3205157 (להלן: "הקטנוע המבוטח") (העתק תעודת ביטוח ברת תוקף למועד התאונה (סומנה ת/3), אשר לגרסת התובע, עליו נהג בעת התאונה.

3. במענה לדרישת התובע למתן פיצוי בהתאם לפוליסה מיום 30.4.18, כפרה הפול בחבותה לשאת בפיצויי התובע בגין נזקיו, בטענת היעדר כיסוי ביטוחי בתוקף (סומן ת/2 בתצהירי התובע), ושם ציינה כי "מבדיקותינו עולה חשד כי התאונה אירעה ברכב אחר מהנטען בכתב התביעה". בעקבות זאת, התובע תיקן את כתב תביעתו והוסיף את נתבעת 2 (להלן: "קרנית") כנתבעת נוספת. קרנית כפרה אף היא בחבותה לשאת בנזקי התובע, כשלטענתה הקטנוע עליו נהג התובע בעת התאונה היה מבוטח על ידי הפול, שהיא זו שעליה לשאת בנזקיו.

4. קרנית שלחה הודעת צד ג' למעסיק אשר העסיק את התובע בעת התאונה בעסק השליחויות שבבעלותו.

5. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5%, מיום 1.4.17.

6. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות, במסגרתה יש להכריע על מי תוטל האחריות לפצות את התובע בגין נזקי התאונה בנסיבות שיפורטו להלן, והן באשר לשיעור הנזק והנכות התפקודית שנותרה לתובע כתוצאה מהתאונה.

 

עיקר טענות הצדדים באשר לנסיבות התאונה, ואחריות הנתבעות וצד ג'

טענות התובע

7. התובע טוען בתצהירו כי בחודש אפריל 2016, לקראת שחרורו מהשירות הצבאי, התחיל לעבוד כשליח אצל צד ג'. ביום 17.4.16 במסגרת עבודתו, בשעה 15:00 לערך רכב על הקטנוע המבוטח, כשבמהלך הנסיעה וארעה התאונה. לאחר שפנה לפול בדרישה לפיצוי בגין נזקיו וזו דחתה אותו בטענה של חוסר כיסוי ביטוחי, פנה לקרנית, וזו לאחר בירור העבירה לו פוליסת ביטוח בת תוקף למועד התאונה אצל הפול. לטענת התובע, על אף זאת, לאחר פנייה נוספת לפול, האחרונה לא שינתה עמדתה לגבי החבות (סע' 1 בתצהיר ת/1).

8. בסיכומיו טוען התובע כי בהינתן הודעת התובע למשטרה שבה מצוין מספר הקטנוע המבוטח (נספח ת/1 לתצהיר התובע), וקיומה של פוליסה בת תוקף למועד התאונה, הנטל להוכיח את הטענה להיעדר כיסוי ביטוחי מוטל על הפול. הפול לא הציגה גרסה חלופית לגרסתו, ולא הוצג רכב אחר ספציפי שהיה מעורב לכאורה בתאונה. זהות הרכב ידועה, פרטיו נמסרו על ידי המעסיק ובעליו, ועל כן יש לדחות טענת הפול, אשר לא נתמכה באף אסמכתא, כי זהות הרכב אינה ידועה. על פי הפסיקה, נטל ההוכחה מוטל על המבטחת במקרה שזהות הרכב ידועה והרכב מבוטח. אף אם המעסיק טעה במספר הרישוי של הקטנוע בטופס שהוגש למל"ל ורשם מספר רישוי של קטנוע אחר, גם הקטנוע שצוין שם מבוטח על ידי הפול. מחקירת המעסיק גם עלה שכל הרכבים שהשתמש בהם למשלוחים בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היו מבוטחים כחוק.

הוכח כי בעת התאונה נהג התובע בקטנוע המבוטח במסגרת עבודתו וברשות המעסיק. התובע אף פעל בשקידה סבירה לבירור פרטי הרכב והביטוח, ובכך עמד בדרישות סעיף 12(א)(1) לחוק הפלת"ד. בעקבות התאונה היה התובע במצב קשה ולא יכול היה להתעסק עם ניירת. בנוסף, היה בטוח כי מאחר שהקטנוע היה בבעלות המעסיק, היה מבוטח כחוק. לפי דרישתו של התובע, המעסיק מסר את כל הפרטים בנוגע לקטנוע המבוטח, ובהתאם לכך נמסר דיווח למשטרה.

בנסיבות אלו, ובהתחשב בתכליתו של סעיף 12(א) לחוק הפלת"ד, יש לחייב את הפול בפיצוי התובע. לחילופין, ככל שיימצא שהקטנוע עליו נהג בעת התאונה לא היה מבוטח, אזי יש להטיל את האחריות לנזקיו כתוצאה מהתאונה על קרנית.

 

טענות הפול

 

9. לטענת הפול בסיכומיה, בהתאם לפסיקה על התובע מוטל הנטל להוכיח את רכיבי תביעתו, לרבות זהות הקטנוע המעורב בתאונה ופוליסת ביטוח לקטנוע זה, והוא לא עשה כן. לתובע אין מידע בדבר זהות האופנוע עליו רכב במועד התאונה, ומעדותו עלה כי הוא קיבל את פרטי הקטנוע מהמעסיק כחודש לאחר התאונה. על התובע היה לדאוג לקבל מהמעסיק את כל פרטי המידע שהיו יכולים לסייע לו להוכיח את תביעתו, כפי שהוכח שאלו היו קיימים על פי עדותו של המעסיק. למקום התאונה לא זומנה משטרה, והפעם הראשונה בה דיווח התובע על מעורבות הקטנוע המבוטח בתאונה הייתה ביום 16.5.16. תיק המשטרה נפתח על סמך הודעת התובע, ופרט להודעה זו לא נחקר אף אחד מהמשטרה שיכול היה להעיד על זהות הקטנוע המעורב. בתצהירו, התובע לא פירט את מקור ידיעתו לגבי זהות הקטנוע המעורב, ורק במסגרת חקירתו התברר כי לא הייתה לו ידיעה אישית בנוגע לקטנוע עליו נהג, אלא שהמידע התקבל כאמור מהמעסיק כמה שבועות לאחר התאונה. משכך, עדותו של התובע, המידע שמסר למל"ל והמידע המצוי בטפסים שהפיקה המשטרה אינם בידיעתו האישית של התובע והם בגדר עדות שמיעה. התובע אף העיד כי לא בדק אם הייתה לקטנוע תעודת ביטוח לפני שנהג בו.

 

10. על אף שהפול היא שהגישה במסגרת ראיותיה את טפסי התביעה לביטוח הלאומי ואת טופס מערכת תאונת הדרכים, משהתברר כי לתובע לא הייתה ידיעה אישית בנוגע לפרטי הקטנוע המעורב, היא רשאית, בהתאם להודעה שניתנה כאשר היא הגישה את המסמכים האמורים, להתנגד להגשתם אלו ואין לראותם כראיות מטעמה. גם אם הייתה הפול מזמינה את השוטר שהפיק את המסמכים לחקירה, לא היה בכך סגי, שכן הוא העלה על הכתב עדות שמועה מטעם התובע. משכך, יש להתייחס לעדות התובע כאל עדות יחידה שהיא עדות שמועה, ואין בכל המסמכים שהוגשו לתיק כדי לסייע בהוכחת זהות האופנוע המעורב בתאונה.

 

11. חרף טענות המעסיק שהקטנוע המעורב בתאונה תוקן על ידי 'ילד' שהיה עובד אצלו והיה מבצע אצלו תיקונים, וכי קיימות חשבוניות על התיקונים, תמונות של הנזק שנגרם לקטנוע לאחר התאונה, ורישומים ביחס לזהות הקטנוע שנמסר לכל עובד בכל משמרת, כל אלה לא הוגשו על ידו כראיות ולא זומנו עדים רלוונטיים. המעסיק גם לא הוכיח שהודיע לפול על התאונה, בניגוד לחובתו מכוח סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

 

12. במרבית החודשים מאי עד נובמבר 2016 היו למעסיק 3 קטנועים מבוטחים בו זמנית, וכמות עבודה ועובדים המצדיקה זאת. על כן, סביר כי פרק זמן קצר עובר לכן, לרבות במועד התאונה, עשה המעסיק שימוש בשלושה קטנועים לפחות, אולם ביטח רק שניים מהם. הנחה זו מתחזקת לנוכח עדותו של התובע שעבד אך כשבוע אצל המעסיק עובר לתאונה, ומעדותו עלה כי בוצעו משלוחים משלושה קטנועים. עוד נטען כי בשנת 2017 המעסיק לא ביטח או ביטח לסירוגין 4 קטנועים שהיו בבעלותו או בהחזקתו בשנה זו, ואף טענתו בעדות לתקופת "הרצה" לקטנועים לא פוטרת אותו מעריכת חובת ביטוח. גם תקופת ההרצה של קטנוע מ.ר 9882330 שנרשם על שם המעסיק במשרד התחבורה ביום 7.2.16 ובוטח רק ביום 4.5.16, היה בשימוש עוד קודם למועד עריכת הביטוח. בנסיבות אלה, ברי כי גם תקופת ההרצה, שלפי עדות המעסיק ארכה כחודש וחצי, הסתיימה לכל המאוחר לקראת סוף חודש מרץ 2016. המעסיק העיד כי מעולם לא נתן לשליחים לנהוג על אופנועים לא מבוטחים, אולם מאידך העיד שהוא ואחרים נהגו לנהוג על אופנועים לא מבוטחים השייכים לו.

 

13. התובע לא זכר בעדותו באיזה קטנוע נהג ביום התאונה, אם היה חדש או משומש, ואף אם לא "היה חדש מהחברה", ונוכח תצהיר המעסיק לעניין בלאי הקטנועים, לא ניתן להסיק מכך מסקנות כלשהן. ביום 13.6.16 חתם המעסיק על מסמך שמוען למל"ל, בו נכתב שמספר הרישוי של הקטנוע שהיה מעורב בתאונה הוא 9882530. התובע לא סיפק הסבר למסמך זה בתצהירו, וגם בעדותו שינה גרסאות. לפיכך, קיימות שתי גרסאות ביחס לקטנוע המעורב בתאונה; שתיהן מתייחסות לקטנועים שהיו מבוטחים במועד התאונה, כאשר ידוע שבאותו מועד החזיק המעסיק קטנוע נוסף חסר ביטוח, והוכח מפי המעסיק עצמו כי הוא ואחרים רכבו על קטנוע זה בטרם בוטח. המעסיק אישר שהיו ברשותו קטנועים שלא שנרשמו על שמו, כך שייתכן שבמועד התאונה היו לו שלושה קטנועים שאחד מהם לא היה מבוטח. המעסיק גם לא הציג אישור מתאים של משרד התחבורה בתמיכה לטענתו שהקטנוע לא שרד את התאונה והועבר לפירוק, כפי שעשה ביחס לקטנוע מ.ר 7776373, ומיום 25.12.16, והוא לא ביטח שני קטנועים שנשארו ברשותו עוד חודשים רבים. מכל אלה ניתן להסיק כי מספר הרישוי של הקטנוע המעורב בתאונה שנמסר לתובע ולמוסד לביטוח לאומי נבחר באקראי וללא בדיקה, מתוך הקטנועים המבוטחים במועד התאונה.

 

14. טענת התובע בסיכומיו כי גם אם טעה המעסיק במספר הרישוי של הקטנוע המעורב בתאונה, אזי גם לקטנוע השני היה ביטוח, היא הרחבת חזית אסורה. מכתב המעסיק מיום 13.6.16 היה מצוי בתיקו של התובע במל"ל עובר להגשת התביעה, והתובע בכל ההליך לא ביקש לתקן את כתב תביעתו ולטעון כי היה מעורב בתאונה קטנוע אחר בעל ביטוח. הוכח כי המעסיק אינו מהימן; לא הוסבר מדוע הוא לא היה מעוניין שהתובע יגיש תביעה למל"ל, בתצהירו ובעדותו הוא מסר עובדות לא נכונות ביחס לנהיגה ללא ביטוח, וגם ביחס למספר הקטנועים שפעלו בעסקו. משכך, לא ניתן לבסס כל קביעה עובדתית על סמך עדותו של המעסיק. בעדותה של הגב' מירי בנאי, מנהלת מחלקת חיתום של הפול (להלן: "הגב' בנאי"), לא היה כדי להעלות או להוריד, שכן השאלות שנשאלה היו היפותטיות, והמעסיק עצמו לא טען כל טענה ביחס לתצהירה של הגב' בנאי.

 

טענות קרנית

 

15. לטענת קרנית, לא יכולה להיות מחלוקת שהשימוש בקטנוע המעורב בתאונה היה מבוטח על ידי הפול. כך עלה מכתב התביעה המקורי, כתב התביעה המתוקן, ותצהיר העדות הראשית מטעם התובע. התובע בסיכומיו טען כי החבות לפיצוי מוטלת על הפול, ובנסיבות אלו על התביעה כנגד קרנית להידחות.

 

16. הטענה החלופית של התובע כנגד קרנית צריכה להידחות, שכן היא נטענה ללא פירוט ומהווה הרחבת חזית. התובע טען טענה עובדתית אחת והיא שנהג בקטנוע המבוטח על ידי הפול, וחזר על כך לאורך כל סיכומיו. על כן, אין לתובע עילת תביעה כנגד קרנית. לפיכך, גם אם תתקבל טענת הפול וייקבע שלא מוטלת עליה החובה לפצות את התובע, יש לדחות את תביעת התובע כנגד קרנית, זאת בשל היעדר כל טענה עובדתית כלפיה מצד התובע בכתב התביעה ובתצהירו. מהשתלשלות העניינים, עדויות התובע והמעסיק, הודעת התובע ותיק המשטרה והודעת התובע למל"ל על פגיעה בעבודה, עלה באופן חד משמעי כי התובע נהג בעת קרות התאונה בקטנוע המבוטח.

 

17. עדות המעסיק לא נסתרה והיא נתמכה בעדותו של התובע. המעסיק הסביר בעדותו כי לא היו בינו לבין התובע כעסים, והודגש כי מכתבו של התובע למל"ל, המציין כי הוא והמעסיק לא ביחסים טובים, נכתב לאחר שהתובע מסר עדות במשטרה, ולאחר שנמסר טופס ההודעה על פגיעה מהעבודה, עליו גם חתום המעסיק. לפיכך, לא ניתן לקבל את הטענה כי המעסיק לא היה נכון לחתום לתובע על הטפסים מחשש כלשהו, שעה שכבר עשה זאת קודם לכן. הפול לא הצליחה לחלץ מהתובע אמירה כי באותה המשמרת במועד התאונה עבדו מספר שליחים גבוה יותר ממספר הקטנועים המבוטחים על ידי המעסיק. בתיק המשטרה התובע מסר את מספר הרישוי של הקטנוע המבוטח, וצירף העתק רישיון נהיגה, רישיון רכב ותעודת ביטוח שהוצאה על ידי הפול לקטנוע זה. גם באישור המשטרה מופיע מספר הרישוי של הקטנוע המבוטח. על פי עדותו של המעסיק, אשתו, שהיא גם באת כוחו, מילאה את פרטי התאונה בטופס המל"ל מיום 13.6.16 וטעתה במספר הרישוי שמסרה, אולם גם לקטנוע שנרשם בטופס זה היה ביטוח. טענת המעסיק לטעות במספר הרישוי על ידי אשתו מתחזקת לנוכח טופס ההודעה על פגיעה בעבודה מיום 16.5.16 שנחתם על ידי המעסיק כבר מיום 8.5.16, שם ציין כי הקטנוע המעורב התאונה הוא הקטנוע המבוטח. התובע העיד כי הקטנוע עליו נהג בעת התאונה לא היה חדש מהחברה, ומרישיון הרכב של הקטנוע אכן עולה כי מדובר בקטנוע שנת ייצור 2005, בעוד שמתעודת עובד ציבור של רשות הרישוי עולה כי קטנוע מ.ר 9882530 הוא חדש ונרשם על ידי המעסיק ביום 7.2.2016.

 

18. הגב' בנאי אישרה בעדותה כי לקטנוע המבוטח הייתה פוליסת ביטוח תקפה מיום 23.3.2016 ועד ליום 26.5.2016, וכן אישרה כי לקטנוע מ.ר 9882530 הייתה פוליסת ביטוח תקפה בעת התאונה. מעדותה של הגב' בנאי עלה כי הפול המציאה לבית המשפט נתונים חסרים וחלקיים, ולא את מלוא הנתונים שבידה. לפיכך, לא ניתן לבסס כל ממצא עובדתי לחובת הצד השלישי מתוך עדותה של הגב' בנאי.

 

19. טענת הפול על חשד להחלפת קטנועים היא למעשה למרמה, אולם טענה זו לא נטענה באופן מפורש בכתב הגנתה, ועל כן היא מנועה לטעון אותה בהתאם לפסיקה. חלף זאת, טענה הפול כי התאונה לא ארעה בקטנוע המבוטח, בעוד שהיא לא הוכיחה זהותו של קטנוע אחר, והתובע והמעסיק ניהלו נגדה מערכת ביטוחית במרמה. על פי ההלכה, על המבטחת הנטל להוכיח טענת מרמה, מדובר בנטל כבד, והפול לא עמדה בו. הפול לא הוכיחה שהתובע או המעסיק מסרו בכוונת מרמה מספר רישוי של קטנוע שונה מזה שהיה מעורב בתאונה ולא היה מבוטח על ידה. לחילופין וגם אם ייקבע אחרת, הפול לא הוכיחה כי בעת התאונה ממש נעשה שימוש בקטנועים לא מבוטחים, או כאלה שלא בוטחו על ידה. הפול לא עימתה את התובע עם תוצרי חקירות ובדיקות שלטענתה ביצעה, לא הביאה אותם בפני בית המשפט, וחזקה שאילו הייתה מציגה אותם, היו אלה פועלים לרעתה (נספח ת/2 לתצהיר התובע).

 

20. על מנת שיחול סעיף 12(א) לחוק הפלת"ד, יש להוכיח שהנפגע זכאי לפיצוי לפי חוק זה, ואין בידו לתבוע פיצויים מהמבטחת. לפי הפסיקה, שעה שכלי הרכב אשר היו בשימושו של המבוטח היו מבוטחים אצל מבטחת אחת, לא מתקיים התנאי המקדמי של סעיף 12(א) האמור. עדותו של המעסיק, לפיה הקטנועים שאיתם בוצעו שליחויות במועד התאונה היו מבוטחים אצל הפול במועד התאונה, לא נסתרה ואף נתמכת בעדותה של הגב' בנאי. נטל ההוכחה מוטל על מי שהטענה מקדמת את עניינו.

 

21. לחילופין, ככל שייקבע שהחבות לפיצוי מוטלת על קרנית, יש לקבל את ההודעה כנגד הצד השלישי. המעסיק הודה שהוא היה הבעלים של הקטנוע שהיה מעורב בתאונה, והוא אשר בפועל התיר לתובע לעשות בו שימוש. על המשתמש ברכב ועל מתיר השימוש לדאוג לקיומה של פוליסת ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. אחריותו של מתיר השימוש לפיצוי נפגעים בגין נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים בה היה מעורב הרכב קבועה בסעיף 2(ב) לחוק הפלת"ד. הוכח שמוקנית לקרנית זכות חזרה למעסיק מכוח החלופות הקבועות בסעיף 9(א)(1) ו-(9)(א)(3) לחוק הפלת"ד. סעיף 7(6) לחוק הפלת"ד בשילוב עם סעיף 9(א)(1) לחוק הפלת"ד מקנים אף הם לקרנית זכות חזרה כלפי המעסיק. במקרה דנן, אין ספק כי לו היה המעסיק רוכב בקטנוע לא מבוטח ונפגע בתאונה, הוא לא היה זכאי לפיצוי לפי התנאים הקבועים בסעיף 7(6) לחוק הפלת"ד. על כן, ולנוכח הוראות סעיף 9(א)(1) לחוק הפלת"ד, מוקנית לקרנית זכות החזרה על הצד השלישי. ככל שייקבע שהתובע זכאי לפיצויים לפי סעיף 7א' לחוק הפלת"ד, על אף שהטענה לפיצויים מכוח סעיף זה לא נטענה על ידו, שכן התובע לא ידע ולא היה סביר שידע שאין כיסוי ביטוחי לקטנוע, לאור סעיף 9(א)(3) על בעל הרכב או המחזיק בו לשפות את קרנית במלוא הסכום בו היא תחויב לפצות.

 

טענות הצד השלישי - המעסיק

 

22. המעסיק טען בכתב הגנתו כי יש לדחות את ההודעה כנגדו על הסף, שכן הקטנוע המעורב בתאונה היה מבוטח בפוליסה תקפה על פי דין על ידי הפול. המעסיק הוסיף בסיכומיו כי הוא מצטרף לטענותיה של קרנית, למעט הטענות החלופיות הנוגעות לקבלת התביעה כנגדו. הפול לא הוכיחה אילו בדיקות ביצעה על פיהן היא טוענת לחוסר כיסוי ביטוחי, זאת כאשר קיימת פוליסת ביטוח בת תוקף, והנטל לשלול זכאותו של התובע לפיצויים על פי הפסיקה עובר אליה. הנטל היחיד המוטל על התובע הוא להוכיח את קרות מקרה הביטוח - היינו התאונה, ועניין זה אינו שנוי במחלוקת.

 

23. ההשערות אשר הועלו בסיכומיה של הפול חסרות בסיס ולא הוכחו. המעסיק הוא אשר פינה את הקטנוע המעורב בתאונה ממקום האירוע, ובעדותו פירט לפרטי פרטים את הנזק שנגרם לקטנוע בעקבות התאונה. בתחילת הדרך של עסקו, היה המעסיק מבטח את הקטנועים בהדרגתיות ובהתאם לצרכי עבודתו, ובשל כך ביטח דווקא אצל הפול, אשר מוכרת ביטוחי חובה משבוע ומעלה, כעולה גם מעדותה של הגב' בנאי. מועד התאונה התרחש כחודשיים וחצי לאחר פתיחת עסקו של המעסיק, ובאותה התקופה לא היה צורך בתפעול כלל הקטנועים. המעסיק העיד כי לא היה קטנוע שעבד ולא בוטח, ועדותו הייתה אותנטית ואמינה. בעדות המעסיק הוא השתמש פעמים רבות בתשובותיו בלשון רבים, ולא ניתן להסיק מכך שהוא הודה שהוא ואחרים רכבו על הקטנוע מבלי שהיה מבוטח בביטוח חובה בתקופת ההרצה. עסקו של המעסיק נסגר בתחילת שנת 2017, וקטנועים אשר נותרו רשומים על שמו וללא ביטוח הם קטנועים לא קיימים ולא פעילים ושימשו כחלקי חילוף. ביום התאונה היו בבעלותו של המעסיק 3 אופנועים: הקטנוע המבוטח ששנת ייצורו 2005- כ-11 שנים לפני התאונה, ועוד שני קטנועים אשר עלו לכביש ביום 7.2.16. תשובתו של התובע כי רכב על קטנוע שלא היה חדש מהחברה, מתכתבת עם העובדה שהרכב המעורב בתאונה היה הקטנוע המבוטח, ויש הבדל תהומי בין קטנוע שעלה לכביש 11 שנה עובר לתאונה, לבין קטנוע שעלה לכביש בסמוך לתאונה. לפיכך, יש לקבל את תביעת התובע כנגד הפול, ולחייבה בפיצויים כלפיו ובהוצאות.

 

דיון והכרעה בשאלת החבות

 

24. ייאמר כבר עתה כי לאחר ששמעתי העדויות שהובאו, עיינתי בכלל הראיות שהוצגו, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בשאלת החבות, מצאתי כי התובע הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי במועד התאונה נהג בקטנוע המבוטח, וכי לא עלה בידי הנתבעת להפריך גרסת התובע, או לבסס טענתה שהתובע נהג בקטנוע אחר. על כן, החבות לפיצוי התובע בגין נזק גוף שסבל בגין התאונה מוטלת על הפול, ויש לדחות התביעה כנגד קרנית והצד השלישי. אפרט טעמיי להלן.

 

25. כלל ידוע בדיני הראיות כי "המוציא מחברו עליו הראיה", ולפיכך, על התובע נטל השכנוע להוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, כי במועד התאונה היה לקטנוע בו נהג כיסוי ביטוחי בר תוקף. נטל השכנוע נשאר על התובע, עד לסוף הדיון, ועליו חובת הראיה להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. ככל שהתובע עמד בחובת הראיה, על הפול להביא ראיות מטעמה כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות התובע, מקום שאינה יכולה לעשות כן באמצעות הראיות שכבר הוגשו (ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (פורסם בנבו) (11.04.2013), בפסקה 14, והאסמכתאות שם (להלן: "פס"ד בר נוי")).

 

26. עוד נקבע בפסיקה, כי כאשר אחד הצדדים להליך - בין התובע, בין הנתבע - מעלה טענת מרמה או זיוף, עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו. רף הראיות הנדרש לגבי טענות אלו, שהן בעלות גוון פלילי, הוא גבוה יותר, ומחייב בחינה זהירה ומוקפדת על ידי בית המשפט (פס"ד בר נוי, בפסקה 15, והאסמכתאות שם; ע"א 3173/12 עזרא נ' גאריביאן (פורסם בנבו, 4.9.14), בפסקה 15; ע"א 9040/10 פנחס גדעון ובניו בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 17.10.12)).

 

27. בפסיקה הוטעם, כי כאשר הנתבעת מעלה טענת הגנה המבקשת לקעקע את גרסת התובע בקשר לטענה שעליו להוכיח, תוך שהיא רומזת למעשה מרמה שביצע התובע, "על פניו, נראה כי יוטל על הנתבע להוכיח את טענת המרמה העומדת לו כטענת הגנה, תוך עמידה ברף הראיות הגבוה שנקבע בפסיקה, שאם לא כן תתקבל גרסתו העובדתית של התובע. ואולם אין זאת בהכרח כך. טענת הגנה המבקשת לשמוט את הבסיס מתחת לטענותיו העובדתיות של התובע תוך הצעת עובדות המלמדות על מעשה מרמה של התובע עשויה "לחבוש" שני כובעים. בכובעה האחד, מתפקדת היא כטענת מרמה, טענה עובדתית שכדי שייקבע בה ממצא עובדתי על ידי בית המשפט על הנתבע לעמוד בנטל השכנוע הרובץ לפתחו כפי שצוין לעיל. בכובעה השני, ייתכן ומדובר בניסיון לעמוד בחובת הראיה הרובצת לפתחו של הנתבע לאחר שהתובע ביסס ראיות לכאורה לצורך עמידה בנטל השכנוע המוטל עליו. במסגרת ניסיון זה, יכול הנתבע להביא ראיות מטעמו או לעשות שימוש בראיות שהגיש התובע לצורך הפרכת גרסתו העובדתית של התובע תוך הצעת היפותזה של מרמה, וכך לגרום לתובע להיכשל בעמידה בנטל השכנוע הרובץ לפתחו... כך, בהחלט ייתכנו מקרים בהם נתבע טוען טענת הגנה הכוללת טענת מרמה ואינו מצליח לעמוד בנטל השכנוע לצורך קביעת המרמה כממצא עובדתי, אך בה בעת מצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע לביסוס טענותיו הוא ובכך להביא לדחיית התביעה" (פס"ד בר נוי, בפסקאות 16-15, והאסמכתאות שם).

 

28. בענייננו, אין מחלוקת כי הקטנוע שלגרסת התובע עליו נהג בעת התאונה, היה מבוטח על ידי הפול בביטוח חובה. כך עולה מתצהיר העדה מטעם הפול, הגב' בנאי, שאישרה גם בעדותה שהפוליסה לקטנוע המבוטח שולמה לתקופה הרלוונטית (עמ' 34, שו' 7-12). אף אין חולק כי התאונה ארעה עת המעסיק התיר לתובע להשתמש בקטנוע שהיה בחזקתו בעת התאונה (יוער כי על פי הפסיקה, במקרה של יחסים מיוחדים כגון יחסי עובד מעסיק, קמה חזקה לפיה סביר מצד הנפגע להימנע מלערוך בירור בשאלת הכיסוי הביטוחי, ראו: רע"א 9478/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (24.01.2013)).

 

29. כעולה מסיכומי הפול, טענת הפול הינה כי בעת התאונה עשה המעסיק לצורך עסקו שימוש בשלושה אופנועים, שמתוכם רק שניים היו מבוטחים, וכי מספר הרישוי שנמסר לתובע ולמל"ל נבחר באופן אקראי מתוך האופנועים שהיו מבוטחים במועד התאונה, ללא כל קשר לאופנוע שהיה מעורב באמת בתאונה (ראו למשל: סע' 51 בסיכומי הפול). מדובר בטענה שלא נטענה באופן מפורש בכתב הגנתה של הפול, שכל שנטען בו הוא הכחשה שהרכב הנטען בכתב התביעה היה מעורב בתאונה, וטענה כללית שבתאונה לא היה מעורב רכב שמבוטח אצל הנתבעת. גם במכתב הדחייה, כל שנטען הוא כי מבדיקות הפול עולה חשד שהתאונה ארעה ברכב אחר מהנטען בכתב התביעה (נספח ת/2 לתצהיר התובע). מדובר, אפוא, למעשה, בטענת מרמה או תרמית, המחייבת, על פי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר חלה במועד הגשת כתב ההגנה, פירוט מיוחד ומפורש, וכך לא נעשה בענייננו (ראו בהקשר זה: ת.א. (שלום ת"א) 79255/01 דרדיק נ' הפול; ת.א. (שלום ת"א) 73201/98 אסולין נ' הפול; ת.א. (שלום ת"א) 55835-11-13 פלונית נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (פורסם בנבו, 31.3.20) (להלן: "פס"ד פלונית"), אליהם הפנתה קרנית בסיכומיה).

 

30. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להראות כי בעת התאונה נהג בקטנוע המבוטח. לספקות עליהם הצביעה הפול נמצאו הסברים מניחים את הדעת, ולא מצאתי כי יש בהם כדי לערער גרסת התובע במידה המטה את כף המאזניים לרף הוכחה של מתחת למאזן ההסתברויות, לא כל שכן להוכיח כי גרסת התובע באשר לזהות הקטנוע עליו נהג, מקורה במרמה, וכי בפועל נהג התובע בקטנוע אחר מהקטנוע המבוטח.

 

31. התובע העיד בתצהירו כי בעת התאונה רכב על הקטנוע המבוטח. בדיווחים הסמוכים למועד התאונה, צוין כי התאונה ארעה עת נהג בקטנוע המבוטח: בהודעה למשטרה על תאונת הדרכים מיום 16.5.16 – כחודש אחרי התאונה, נרשם מספר הרישוי של הקטנוע המבוטח (נ/3); וכך גם בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (נ/4), שהוגש למל"ל ביום 16.5.16, צוין כי התובע נפגע עת נהג בקטנוע המבוטח (הטופס נחתם על ידי המעסיק ביום 8.5.16). התובע צרף לתצהירו גם אישור משרד הרישוי לתוקף הרישיון (נספח ת/1), והעתק תעודת ביטוח ברת תוקף למועד התאונה (נספח ת/3).

 

32. בחקירתו, תאר התובע את נסיבות התאונה. התובע העיד כי לאחר שהשתחרר מבית החולים היה בטראומה מהתאונה והיה עסוק במצב בריאותו הקשה, ובחלוף כמה שבועות ביקש מהמעסיק שלו את תלוש שכר ותעודת ביטוח של הקטנוע, על מנת למלא את הדוח המשטרתי. התובע לא זכר מתי נודע למעסיק על התאונה, אולי ביום התאונה, שהקטנוע נשאר שם (פרוט', עמ' 9, שו' 31-24; עמ' 13, שו' 30-29; עמ' 25, שו' 6-5). הוא לא צילם את הקטנוע לאחר התאונה, שכן היה מרוכז בכאביו (עמ' 25, שו' 2-1). כשביקש מהמעסיק את תעודת הביטוח ותלוש המשכורת אמר לו המעסיק שיגיע אליו הביתה והוא ייתן לו את מה שצריך. המעסיק נתן לו את תלוש המשכורת ותעודת הביטוח כמה שבועות אחרי התאונה, ואת מספר הקטנוע שמצוין בדוח המשטרתי רשם לפי תעודת הביטוח שמסר לו המעסיק (עמ' 10, שו' 9-5; עמ' 14, שו' 20-8). מעסיקו לא אמר לו שאין פוליסת ביטוח או שלא יגיש תביעה, "הוא פשוט הביא לי את הביטוח חובה והתלוש שכר וזהו" (עמ' 32, שו' 27-25). התובע העיד כי לא ידוע לו על שום שינוי של מספרי קטנוע, "מה שמאיר אמר לי לקחת קטנוע ועליו לעשות משלוחים, זה מה שעשיתי" (עמ' 14, שו' 27-25). התובע לא זכר כמה שליחים היו בתקופה שעבד, הוא חושב שאחד או שניים עבדו איתו. הוא היה לוקח את האופנוע ברוב המקרים מקניון לב אשדוד, "שם פשוט היו הקטנועים, שלושה, שניים, ארבעה, לא זוכר...", ולא ידע לומר אם כל הקטנועים הללו היו של המעסיק. לאופנועים היו ארגזים בכל מיני צבעים, לכל אחד את הסימון שלו (עמ' 15, שו' 30-5; עמ' 16, שו' 6-1). כשנשאל על ידי בית המשפט כיצד ידע איזה אופנוע עליו לקחת, השיב: "הוא פשוט היה אומר לי, אם הייתי מגיע לעבודה, והיו שלושה קטנועים, היינו מבדילים לפי הצבעים בארגזים, ולכל אחד היה את הסימן שלו, אחד מדבקה, ואחד כחול, וכך היינו בוחרים את הקטנועים. אם היה רק קטנוע אחד, היה אומר לי שאקח את מה שיש". התובע לא זכר איזה קטנוע אמר לו המעסיק לקחת ביום התאונה (עמ' 33, שו' 8-4), והעיד שלמיטב זכרונו האופנוע שעליו נהג ביום התאונה לא היה אופנוע חדש מהחברה (עמ' 32, שו' 24). התובע לא זכר מה קרה לקטנוע עליו רכב בתאונה, כי היה מרוכז בפציעתו (עמ' 16, שו' 10-8). התובע העיד שלא בדק בעצמו אם יש תעודת ביטוח לקטנוע לפני שהחל לנהוג עליו, אלא סמך על המעסיק (עמ' 24, שו' 13-6).

 

33. בתצהיר עדותו הראשית של המעסיק, הצהיר המעסיק כי התאונה ארעה כשלושה חודשים לאחר שפתח את עסק השליחויות (תעודת עוסק מורשה המעידה שהעסק החל פעילותו ביום 27.1.16 צורפה כנספח ג' לתצהיר), כאשר התובע נהג על הקטנוע המבוטח. הקטנועים שהיו בבעלותו היו מבוטחים בפוליסת חובה בלבד, ללא מקיף וצד ג', והביטוח נעשה על ידו על פי צורכי פעילותו של העסק, כל חודשיים לערך. מדובר היה בעסק חדש, כמות העבודה היתה הדרגתית, ולא דרשה מעבר ל- 2 קטנועים פעילים. מעולם לא נהג שליח שלו על קטנוע ללא פוליסת חובה בתוקף, והוא דאג תמיד לפוליסות ביטוח חובה תקפות על פי צורכי העסק. המעסיק פרט בתצהירו מהם כלל הקטנועים שהיו בבעלותו בעסק, ותקופות הביטוח של כל אחד מהם. במועד התאונה היו בבעלותו שלושה קטנועים: הקטנוע המבוטח היה מבוטח ברצף בין התאריכים 27.1.16 ועד ליום 25.7.16, שכן כשלושה חודשים לאחר התאונה כבר לא היה פעיל והפך לשימוש לצורך חלקי חילוף; קטנועים מ.ר 9882530 וקטנוע מ.ר 9882330 שהיו קטנועים חדשים, בחודש וחצי הראשונים להבאתם היו בתקופת הרצה, ורק לאחר מכן עלו לכביש כאשר היו מבוטחים, ומביניהם קטנוע מ.ר 9882530 היה מבוטח בעת התאונה.

 

34. בחקירתו אישר המעסיק את האמור בתצהירו לפיו הקטנוע עליו רכב התובע בעת התאונה היה הקטנוע המבוטח (עמ' 43, שו' 26). המעסיק העיד שהתובע, או מישהו שהיה במקום התאונה, התקשר אליו והודיע לו שהתובע עבר תאונה והוא מתפנה לבית חולים. המעסיק סיים את המשלוחים שהיו לו באותו רגע והלך למקום התאונה, ראה את האופנוע, שההגה שלו היה קצת עקום, "וכל מיני פלסטיקה נשברה", הרים את האופנוע ולקח אותו לתיקון ובכך הסתיים העניין (עמ' 43, שו' 28 – עמ' 44, שו' 2; עמ' 57, שו' 26). המעסיק העיד כי היו לו בסך הכל אופנוע אחד או שניים שהיו פעילים בזמן התאונה, ושניהם היו מבוטחים, והכחיש בתוקף שהוציא שליח עם קטנוע כלשהו שלא היה מבוטח (עמ' 44, שו' 11-3; עמ' 45, שו' 5-4). בקטנוע היו תעודת ביטח ורישיון רכב, ולאחר התאונה הוא מסר לתובע העתק רישיון הרכב (עמ' 44, שו' 30-26). בהמשך העיד כי התובע התקשר אליו או לאשתו כמה שבועות לאחר התאונה לקבל את המסמכים הרלוונטיים, וכל טופס שביקש התובע הוא קיבל (עמ' 53, שו' 14; עמ' 60, שו' 27). כשנשאל המעסיק כיצד היה קובע על איזה קטנוע על התובע לנהוג ביום ספציפי, השיב: "יש סידור עבודה במקרה הזה לעידן הוא ידע למשל שהוא מתחיל לעבוד בשעה שש והקטנוע מספר ככה וככה עם המפתח שלו יש מדבקה עם המספר שלו הוא ראה ונסע לעבודה. הביטוח והרישיון בתוך הקטנוע..." (עמ' 45, שו' 9-7). המעסיק העיד שבעת התאונה העסק היה טרי, רק פתח אותו (עמ' 45, שו' 10-9), ובסך הכל העסק עבד שנה וחצי. היה עובד, הוא ושליח, ואם הוא היה צריך עזרה היה משתמש בשליחים חיצוניים (עמ' 46, שו' 23-27). במשך השנה וחצי התחלפו שליחים, לא ידע כמה בדיוק (עמ' 46, שו' 29-31), ובתקופה שהעסק פעל היו בשימוש שני קטנועים בכל רגע נתון (עמ' 48, שו' 2). המעסיק העיד כי "לא הייתי אוכל ושותה לפני שהקטנוע מבוטח. לא משלם חשמל לא אוכל לא כלום אם הקטנוע לא מבוטח" (עמ' 48, שו' 4-5), וכן "אין דבר כזה שאופנוע עבד בלי ביטוח. לא היה דבר כזה בחיים" (עמ' 48, שו' 9). המעסיק שלל כי היו תקופות בהן לא היה לו שום אופנוע מבוטח (עמ' 48, שו' 11-12), ובהמשך הסביר כי היה עושה משלוחים גם עם הרכב שלו, וכשלא היתה עבודה האופנועים לא עבדו והוא היה עושה משלוחים עם הרכב שלו (עמ' 48, שו' 18-19). המעסיק אישר שיתכן שהיו אופנועים ששימשו אותו אחרי שנערך זכרון דברים ולפני שהועברה עליהם בעלות, אולם לא זכר כמה ומתי (עמ' 49, שו 10-1). המעסיק שלל בתוקף את האפשרות שהתאונה ארעה בקטנוע אחר שאינו מבוטח, וכי מסר לתובע את מספר הקטנוע המבוטח באופן שרירותי מבלי קשר למציאות, "חס ושלום לא היה דבר כזה ולא נברא, אין לך שום הוכחה לדבר כזה כי לא היה דבר כזה" (עמ' 54, שו' 27). לגבי הקטנוע שמספרו 9882330 לגביו הצהיר בסע' 12 לתצהירו שהיה בתקופת הרצה במשך חודש וחצי, אמר "נסענו איתו 40 קמ"ש במשך חודש וחצי ועשינו לו הרצה" (עמ' 63, שו' 22), והכחיש בתוקף כי התאונה התרחשה עם אופנוע זה, או שהאופנוע המעורב בתאונה לא היה הקטנוע המבוטח (עמ' 63, שו' 24, 29).

 

35. אני סבורה כי יש בעדויות ובראיות שהובאו לעיל כדי לעמוד בנטל המוטל על התובע להוכחת גרסתו, ברף הנדרש. אמנם כעולה מעדות התובע הוא לא זכר את פרטיו המדויקים של הקטנוע עליו רכב בעת התאונה, ומילא אותם בהודעה למשטרה ובתביעה למל"ל בהתאם לרישיון ותעודת הביטוח שמסר לו המעסיק, ואולם מדובר בפרטים שנמסרו לתובע בזמן אמת, כחודש לאחר התאונה, על ידי המעסיק. התובע העיד כי המעסיק היה מנחה אותו איזה קטנוע לקחת, וכך נהג, כפי העולה גם מעדות המעסיק. גם אם עדות התובע בדבר זהות הקטנוע עליו נהג אינה בגדר עדות ישירה, העיד בפניי המעסיק, שהוא זה שמסר לתובע את פרטי הקטנוע עליו נהג במועד התאונה, ועדויות התובע והמעסיק משתלבות ותומכות זו בזו. המעסיק אישר בתצהירו ובעדותו גרסת התובע כי הקטנוע בו נהג התובע בעת התאונה הוא הקטנוע המבוטח, ובכך יש משום עיגון לגרסת התובע בדבר זהות הקטנוע בו נהג בעת התאונה.

 

36. המעסיק שב והעיד, הן בתצהירו הן בחקירתו, כי הקפיד שהקטנועים עליהם רכבו השליחים יהיו מבוטחים, ושלל בתוקף את האפשרות שהתאונה התרחשה כשהתובע נהג בקטנוע שאינו הקטנוע המבוטח. גם אם נתייחס בזהירות לעדות המעסיק, שהוא בעל דין וצד מעוניין, התרשמתי כי עדות המעסיק היתה כנה ואותנטית, והיא אף עולה בקנה אחד עם הפירוט הביטוחי של המעסיק שהציגו המעסיק והפול, ועם רשימת הרכבים שהיו בבעלותו של התובע, ממנה עולה כי לאורך תקופת הפעלת עסקו המעסיק ביטח מספר קטנועים שבעלותו. המעסיק העיד באופן ברור כי נהג לבטח את הקטנועים בהתאם לצרכי העסק, ובתקופות שבהם צרכי העסק לא הצדיקו הפעלת כל הקטנועים, בחר מטעמים כלכליים לא לבטחם באותה תקופה, ולא בכדי ערך הביטוחים אצל הפול, שהיא היחידה שסיפקה את האפשרות לביטוח לתקופות קצרות מועד. הפול טענה בסיכומיה כי העובדה שבמהלך שנת 2016, שנת התאונה, היו למעסיק שלושה קטנועים מבוטחים בחודשים מאי – דצמבר (למעט בחודש אוקטובר), מעידה כי סביר שביום התאונה עשה המעסיק שימוש בשלושה קטנועים; ואולם העובדה שהמעסיק ביטח את הקטנועים שבהם עשה שימוש בתקופות שונות, לאורך זמן, כך שניכר רצף ביטוחי בקטנועים שונים במשך תקופת הפעלת העסק, ושאף ביטח שלושה קטנועים החל מחודש מאי, יש בה כדי לחזק האמון שיש ליתן בגרסתו, שכן אין הגיון שדווקא בעת התאונה נהג בביטוח חסר, ולא ביטח את כל הקטנועים בהם עשו השליחים שימוש, שעה שבמשך חודשים אחרים כן נהג כאמור. על אף שהמעסיק נחקר ארוכות על ידי ב"כ הפול, משך למעלה משעה וחצי, לא עומת המעסיק באופן מניח את הדעת בחקירתו עם טענת הפול שהקטנוע שמספרו 9882330 בוטח רק החל מיום 4.5.16, על אף שנרשם על שמו של המעסיק ביום 7.2.16, ועם טענתה שהמעסיק עשה בקטנוע זה שימוש לצרכי העסק, ולא הרצה בלבד. התובע אף לא נשאל כלל בחקירתו על עניין ההרצה והשימוש בקטנועים החדשים.

 

37. יתר על כן; חיזוק לגרסת התובע ניתן למצוא בעדותו לפיה הקטנוע עליו נהג בעת התאונה לא היה אופנוע חדש. התובע נשאל בחקירתו באופן מפורש האם האופנוע עליו נהג ביום התאונה היה אופנוע חדש או משומש, והשיב כי למיטב זכרונו האופנוע לא היה אופנוע חדש מהחברה (עמ' 32, שו' 24). כעולה מרשימת הרכבים ממשרד הרישוי בה פורטו הרכבים שהיו בבעלות המעסיק (נספח ד' לתצהיר המעסיק), הקטנוע המבוטח הוא משנת ייצור 2005, בעוד שני הקטנועים הנוספים שהיו בבעלות המעסיק בעת התאונה – 9882330 ו- 9882530, הינם משנת 2016, ונרשמו בבעלותו ביום 7.2.16, דהיינו כחודשיים לפני התאונה, והמעסיק העיד בתצהירו שאלו קטנועים חדשים שנרכשו מהחברה. עדות התובע כי האופנוע עליו נהג בעת התאונה לא היה אופנוע חדש תומכת ומחזקת אפוא גרסתו, כי נהג על הקטנוע המבוטח, שהוא היחיד מבין השלושה שלא היה חדש.
38. לא מצאתי כי בספקות שהעלתה הפול כדי להפריך גרסת התובע. באשר להעדר רישומים בדבר יומן העבודה של השליחים, המעסיק העיד שהיו בידו בשעתו רישומים עם שמות השליחים שעבדו אצלו ומספרי הקטנועים, שיתכן שהועברו על ידו לרואה החשבון שלו, אולם הסביר כי לא צרפם שכן אין לו העתק שלהם, חלפו כ- 5 שנים, העסק נסגר לפני כ- 3.5 - 4 שנים, ולא חשב שהוא צריך לשמור רישום של השליחים (עמ' 55, שו' 24-1). באשר לנזקי הקטנוע, המעסיק העיד כי הקטנועים היו מבוטחים בפוליסת ביטוח חובה בלבד, כך שמטבע הדברים לא הוגשה תביעה בגין נזק הרכוש לקטנוע. המעסיק העיד שתיקן את הקטנוע המבוטח אצל "ילד שהיה עובד אצלי בשחור, חאפר כזה שהיה עושה לי את התיקונים האלה", הוא היה קונה את החלקים מהמוסך והוא היה מסדר, ואולם לא שמר את החשבוניות בגין התיקון, ולא צרף אותן, שכן לא הגיש תביעה בגין נזקים אלו. עוד אמר כי אינו יודע את שמו ומספר הטלפון שלו של אותו אדם שביצע התיקונים בשעתו (עמ' 58, שו' 15-1). לגבי תמונות הנזק שנגרם לקטנוע שצילם מיד לאחר התאונה, העיד שאינן בידו שכן החליף טלפונים רבים מאז (עמ' 58, שו' 17-16). משנשאל המעסיק מדוע לא שמר את התמונות, בפרט כשאשתו עורכת דין והסבירה לו ודאי את חשיבות התמונות, השיב: "יש ביטוח, יש תאונה, הנה הבן אדם שעשה את התאונה" (עמ' 59, שו' 20). בהינתן כי מכתב הדחייה של הפול אשר נשלח לב"כ התובע נושא תאריך 30.4.18, דהיינו כשנתיים לאחר התאונה, וכי התביעה דנן הוגשה בחודש ינואר 2018 בתחילה כנגד הפול בלבד, ותוקנה כך שקרנית התווספה כנתבעת נוספת רק לאור הכחשת החבות על ידי הפול, ורק לאחר מכן הוגשה ההודעה לצד ג' כנגד המעסיק, ניתן לקבל הסברו של המעסיק כי לא שמר על המסמכים הנוגעים לתאונה ולנזק שנגרם לאופנוע שכן העסק נסגר מספר שנים קודם לכן, וכי הוא סבר שהקטנוע מבוטח ואין מחלוקת בדבר נסיבות התאונה.

 

39. טענת הפול בנוגע למעורבות קטנוע אחר בתאונה, נסמכת על שני אדנים מרכזיים: העובדה שבטופס דמי פגיעה שהוגש למל"ל על ידי המעסיק ונחתם על ידו ביום 13.6.16 (עמ' 37 לראיות הפול), ציין המעסיק כי מספר הקטנוע בתאונה הוא מ.ר 9882530 ולא מספר הקטנוע המבוטח; ומכתב ששלח התובע למל"ל ביום 1.6.16 (סומן נ/1), בעניין התקדמות הטיפול בתביעה שהגיש למל"ל, בו ציין התובע כי מכיוון שהמעסיק לא היה בעד שיגיש תביעה, הם אינם ביחסים טובים, ולכן סביר להניח שהמעסיק לא יהיה מוכן לחתום על הטפסים ששלח לו המל"ל.

 

40. בנוגע לטופס דמי הפגיעה שנשלח למל"ל, המעסיק זיהה את חתימתו והעיד שאינו זוכר מי מילא את הטופס, הוא או אשתו (עמ' 49, שו' 11-21; עמ' 50, שו' 4, 9). לשאלה לפשר מספר הרישוי של הקטנוע שהיה רשום בטופס, העיד המעסיק שהוא לא כתב מ.ר. 9882530 ולא מסר לאשתו את המספר האמור. לדבריו, "אשתי מילאה את הפרטים של התאונה של האופנוע והיא טעתה לקחה מספר לא נכון של האופנוע וגם המספר אופנוע שהיא טעתה היה לו ביטוח" (עמ' 50, שו' 19-10), והיא לקחה את המספר מהרישיונות שהיו להם (עמ' 52, שו' 3, עמ' 54, שו' 23-20).

 

41. איני סבורה כי יש בעובדה שבטופס האמור צוין מס' רישוי של קטנוע אחר כדי להפריך גרסת המעסיק. המעסיק העיד כי מדובר בטעות שנעשתה על ידי אשתו שמילאה את הטופס, שלקחה את המספר מהרשיונות שהיו לו, כשהעסק היה בביתו. אין חולק כי הקטנוע שמספרו 9882530 היה מבוטח אף הוא בביטוח חובה אצל הפול במועד התאונה, והגב' בנאי אישרה בעדותה כי גם לקטנוע זה הייתה פוליסה בת תוקף ליום התאונה (עמ' 34, שו' 7-12). ב"כ הפול לא ביקש להעיד את אשתו של המעסיק, שהיא באת כוחו ונכחה באולם בית המשפט, וויתר על חקירתה, לטענתו משום שנכחה בעת חקירת התובע בעניין זה, לאחר שבקשתו להורות על הפסקת ייצוגה כך שלא תשמע את עדות המעסיק נדחתה. משכך, לא הופרכה עדות המעסיק כי מדובר בטעות בתום לב של אשתו.

 

42. באשר למכתב ששלח התובע למל"ל ביום 1.6.16, בחקירתו העיד התובע כי אינו זוכר את הרקע למכתב זה, חלפה מאז תקופה של 4.5 שנים, לא היה משהו מיוחד, "אולי בגלל שהבנו שזה הולך לקראת תביעה", "אולי רק אי הנעימות של הגשת התביעה". הוא לא זוכר שהמעסיק כעס עליו כי הוא רוצה להגיש תביעה לביטוח בגין הנזקים בעקבות התאונה, "אולי היה מצב שהוא לא נעים בגלל תביעה שבין עובד למעסיק, אבל לא זוכר משהו אחר" (עמ' 10, שו' 30-12, עמ' 11, שו' 28-27, עמ' 13, שו' 1). המעסיק העיד בעניין זה כי לא כעס על התובע ולא היה ביחסים לא טובים איתו אחרי התאונה (עמ' 60, שו' 7-5), או כי סרב לחתום על טפסים עבור התובע. לדבריו, "נתתי לו איזה 1,000 ₪ ומשהו כדי שישלם לביטוח לאומי מה שצריך, באותו שבוע שהוא עשה את התאונה. אמרתי לו כל מה שאתה צריך בשביל התאונה, תגיד לי אדאג לך... אתה לא תובע אותי, אלא את חברת הביטוח הייתי אי נעימות שהוא תובע, הוא חשב שהוא תובע אותי והוא התבייש" (עמ' 60, שו' 12-9). אין, אפוא, במכתב האמור כדי להוכיח שהמעסיק חשש מתביעה של התובע, או מיאן לשתף עמו פעולה. יש לזכור כי מכתב זה נושא תאריך 1.6.16, לאחר שהגיש התובע למל"ל את טופס ההודעה על פגיעה בעבודה, שנחתם על ידי המעסיק ביום 8.5.16, שבו צוין כי הקטנוע המעורב בתאונה הוא הקטנוע המבוטח, כך שהנחת הפול כי המעסיק חשש מתביעת התובע, לבד מהיותה בגדר סברה בעלמא, אין לה על מה שתסמוך. כעולה מעדויות התובע והמעסיק שפורטו לעיל, המעסיק נתן לתובע את כל המסמכים שביקש, וחתם על כל המסמכים הדרושים לצורך תביעת התובע במל"ל, ושיתף עם התובע פעולה באופן מלא.

 

43. איני סבורה אפוא כי עלה בידי הפול לסתור את עדויותיהם של התובע והמעסיק באשר לזהות הקטנוע המבוטח ולהטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, ודאי שלא להוכיח כי המעסיק נהג במרמה ומסר לתובע פרטי קטנוע אחר מזה שבו נהג בעת התאונה, כדי לחסות תחת הכיסוי הביטוחי של הפול. הפול לא ביססה תשתית ראייתית ל"חשד" אותו העלתה במכתב הדחייה, כי בתאונה היה מעורב קטנוע אחר, לא הציגה כל בדיקות או חקירות שביצעה בהקשר לכך, או את ממצאיהן. מלבד העלאת השערות וטענות בעלמא כי התובע נהג בקטנוע אחר ולא בקטנוע המבוטח, הנשענות על שברירי דברים שניתן להם כאמור הסבר, לא הוצגו ראיות שיש בהן לאשש באופן מניח את הדעת את ההיפותזה שהציעה הפול. לא ניתן ללמוד מכך שבטופס דמי הפגיעה צוין בטעות מספר קטנוע אחר, שאף הוא מבוטח במועד התאונה, כי המעסיק לא בדק מהו מספר הקטנוע שעבר התאונה, או שיקר באופן מודע מאחר שהקטנוע בו נהג התובע לא היה מבוטח. המעסיק נתן, כאמור, בחקירתו ובתצהירו הסברים למועדי הפוליסות שהפיק לקטנועים בהם עשה שימוש, ולא מצאתי כי די בעצם העובדה שהקטנוע שמספרו 9882330 היה בבעלות התובע בעת התאונה ולא היה מבוטח, כדי לערער גרסת התובע ועדות המעסיק כי התובע נהג באופנוע המבוטח, ודאי שאין בה להוכיח שהתובע נהג בקטנוע זה בעת התאונה, שהיא בגדר סברה בעלמא. עניין זה אף נסתר, כאמור, בעדות התובע, שהעיד שהקטנוע עליו נהג בעת התאונה לא היה חדש. על אחת כמה וכמה שלא עלה בידי הפול להוכיח שהתובע נהג בקטנוע עלום אחר כלשהו שלא היה רשום כלל בבעלות המעסיק.

 

44. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת גרסת התובע כי נהג על הקטנוע המבוטח בעת התאונה. משכך, על הפול לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה בהתאם לחוק הפלת"ד בהיותה מבטחת הקטנוע בעת התאונה. כפועל יוצא מכך, דין התביעה כנגד קרנית להידחות, וכך גם ההודעה לצד השלישי ששלחה קרנית למעסיק.

 

הנזק

הנכות הרפואית

45. בעקבות התאונה נפגע התובע במרפק ובשורש יד ימין. ממקום התאונה פונה על ידי נט"ן אל בית החולים "קפלן" ברחובות, ובצילום נראה שבר בדיסטל רדיוס עם תזוזה קלה. תחת הרדמה מקומית, בוצע ניסיון שחזור של השבר רדוקציה והונח גבס צירקולארי. התובע שוחרר עם המלצות ליד מורמת ובמתלה, משככי כאבים וחופשת מחלה בת 15 יום. בסיכום ביקור מיום 1.5.16, לנוכח מעורבות תוך מפרקית של השבר, הומלץ על ביצוע CT שורש כף יד שבהתאם לממצאיו יישקל הצורך בטיפול ניתוחי. ביום 1.5.16 צוין כי בסריקת ה-CT של שורש כף ימין נראה רושם למעורבות מפרקית עם ריסוק, ובייעוץ הומלץ על ניתוח. כן הומלץ על חופשת מחלה בת חודש ימים. בביקור רפואי מיום 3.5.16 הוסבר לתובע על הממצאים, כי עמדת השבר גבולית וניתוח יכול להבטיח מניעה של תזוזה משנית של השבר. התובע הופנה לביצוע גבס מחודש וצילומי ביקורת. ביום 9.5.16 עבר התובע ניתוח לתיקון עמדה וקיבוע השבר. במהלך האשפוז החל טיפול פיזיותרפי, טיפול אנגלטי וסיים טיפול אנטיביוטי מניעתי. התובע שוחרר עם המלצה לחופשת מחלה בת 30 יום, והופנה להמשך פיזיותרפיה בקהילה וביקורת.

 

46. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. לתובע נקבעה תקופת אי כושר מיום 18.4.16 ועד ליום 17.7.16, ובהמשך נקבעה לתובע נכות זמנית בגובה 20% מיום 18.7.16 עד ליום 31.3.17.

 

47. ועדה רפואית של המל"ל מיום 23.4.17 מצאה בבדיקת שורש יד ימין 70 מעלות בכפיפה כפית, 70 מעלות גבית, 70 מעלות הטיות רדיאליות, 10 מעלות אולנרית, פרונציה וסופינציה מלאות. עוד מצאה צלקת ניתוחית בהיבט מרוחק וכפי של האמה 8 ס"מ אורכה. ליקוי בתחושה לפי עצב מדיאנוס שורש יד ימין תנועות אצבעות מלאות, סימן טונול חיובי בשורש יד ימין. בפרק האבחון צוינה אבחנה שבר של רדיוס דיסטלי ימין מצב לאחר קיבוע פנימי, צלקת רגישה וחשד ל-CTS לאחר חבלה. לתובע נקבעה נכות בגובה 5% לפי סעיף 41(10)(ה) יד שמאל (איטר יד ימין) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל) - הגבלה בתנועות פרק שורש היד עם אפשרות כיפוף גבי של °15, ובגובה 10% לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות המל"ל - בגין צלקת רגישה.

 

48. ועדה רפואית מיום 1.6.17 קבעה כי מבחינה אורתופדית המצב סופי כפי שנקבע בוועדה מיום 23.4.16. הוועדה הוסיפה כי עיינה ב-EMG מיום 17.5.15 והוא תקין, וכי לא נותרה נכות נוירולוגית. כן צוין בפרוטוקול כי התובע מסוגל לחזור לעבודתו והפגיעה לא תפגע במסוגלותו לעבוד. לא הופעלה תקנה 15.

 

49. לתובע נקבעה אפוא נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלת תנועות שורש יד לא דומיננטית, ובשיעור 10% בגין צלקת רגישה. סך כל נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע עומדת על 5%, החל מיום 1.4.17.

 

50. בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפלת"ד, קביעת המל"ל באשר לשיעור הנכות הרפואית מחייבת בהליך זה, ותשמש יסוד להכרעתי.

 

הנכות התפקודית

 

51. הלכה היא, שהפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על בסיס מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. יש לבחון את השפעת הנכות הרפואית שנקבעה על נפגע מסוים וכן יש ליתן את הדעת לאופי הפגיעה והיקפה, להתחשב בגיל הנפגע, השכלתו וכישוריו ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע. לראיות המעידות על השלכה תפקודית, כגון שינוי בשכר יינתן משקל ממשי (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (פורסם בנבו, 8.6.1995) (להלן: "הלכת גירוגיסיאן"); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות  דרום בע''מ (פורסם בנבו, 21.12.1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו,  8.2010)).

 

 

52. כידוע, הפגיעה התפקודית אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, אם כי ברור כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת שיעורה של הפגיעה התפקודית, ולרוב משקפת הנכות הרפואית גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) (25.7.10); ע"א 8799/08 הדסה נ' פלוני (פורסם בנבו) (21.3.11).

 

53. בענייננו, נפגע התובע בתאונה כאשר היה כבן 22. נכון למועד חקירתו היה התובע כבן 26 שנים. בעת התאונה שירת התובע בשירות צבאי סדיר, היה לקראת שחרור ועבד בעבודה זמנית כשליח בעסקו של המעסיק, חברת שליחויות. לטענת התובע בתצהירו, בשנת 2013 סיים ללמוד במכללת אורט תעשיה אווירית במגמת הנדסת חשמל בקרה ואנרגיה, הוסמך כהנדסאי והיה לו רישיון לעסוק בביצוע עבודות חשמל (צורפו כנספח ת/7 לתצהיר). באפריל 2016 לקראת השחרור מצה"ל ניסה לחפש עבודה כחשמלאי, אולם לאותה העת החל לעבוד אצל המעסיק. בעת הגשת תצהירו טען התובע כי הוא סטודנט בשנה ג' במכללת סמי שמעון במקצוע הנדסת חשמל, ובנוסף עובד בעבודה זמנית כשומר ביטחון בחברת "אמת" מחודש מרץ 2019 (תלושי שכר צורפו כנספח ת/9 לתצהיר).

 

54. התובע טוען בתצהירו כי לאחר סיום הלימודים כאשר יתחיל לעבוד כמהנדס חשמל ואלקטרוניקה, יצטרך במסגרת עבודתו לבצע פעולות הכרוכות במאמץ פיזי ניכר כגון עבודה בתחנות כוח ומפעלי ייצור, שימוש במכשירי חשמל, בהתקנים אלקטרוניים ובכלי עבודה. לטענת התובע, תפקידו כולל גם עבודת כפיים מאומצת, והפגיעה ביד ימין עם הגבלה בתנועה, חולשה באחיזה ותחושת הירדמות ביד, עלולה לפגוע בכושר ההשתכרות שלו באופן משמעותי. עוד הצהיר התובע כי בעקבות הפגיעה בשורש כף יד ימין הוא עדיין, במשך למעלה משלוש שנים סובל מכאבים תמידיים, הגבלה בתנועות, חולשה באחיזה, תחושת הירדמות, תחושה ירודה באזור הצלקת ואי נוחות וגירוי בצלקת. עוד הצהיר, כי הוא מוגבל בכל עבודות משק בית הכרוכות במאמץ פיזי והפעלת יד ימין, לרבות קושי באחיזה בכלי עבודה ונשיאת משאות. בסיכומיו הוסיף התובע כי הוא סובל מהגבלה קשה בתנועות היד הימנית, מתקשה בכל הפעולות הכרוכות בשימוש בידיים, בהרמה, אחיזה ונשיאת חפצים, שימוש בכלי עבודה ובתנועות עדינות של היד.

 

55. על כן, טען התובע בסיכומיו כי יש להעמיד נכותו התפקודית בשיעור של 20% לכל הפחות, אולם החישוב נעשה על בסיס נכות רפואית בלבד, בשיעור של 15%.

 

56. לטענת הפול, תלונות התובע על אודות חולשה באחיזה ותחושת הירדמות ביד אינן מגובות בממצאי הוועדות הרפואיות אשר לא מצאו בעיה נוירולוגית כלשהי, אלא מגבלה מסוימת בתנועות מסוימות. עוד טענה הפול כי התובע סתר את עצמו כאשר בסעיף 5 לתצהירו טען כי טרם שחרור מצה"ל הוא חיפש עבודה כחשמלאי, ובינתיים החל לעבוד כשליח, ומנגד בסעיף 6 לתצהירו טען כי במועד התאונה טרם הספיק לרכוש מקצוע. כן טענה הפול כי ציוניו של התובע בשני הסמסטרים הראשונים ללימודיו היו נמוכים כמו גם הממוצע השנתי שלו. מהמסמך הבודד שצירף לסיכומיו לא ניתן לדעת אם השלים את לימודיו, ומסמך זה אינו יכול להתקבל כראיה. עוד נטען כי אין בנכותו המזערית של התובע בידו הלא דומיננטית כדי להפריע לו בעבודה כמהנדס חשמל, הוא לא הביא ראיה לטענתו לכך שהמדובר בעבודה המצריכה מאמץ פיזי, וכן ולא הוכיח איזה שיעור ממהנדסי חשמל עובד בעבודת כפיים מאומצת ואיזה בעבודה משרדית דווקא.

 

57. בחקירתו, העיד התובע כי עבד אצל המעסיק כשבוע וחצי או שבועיים עובר לתאונה (עמ' 23, שו' 4). ציוני הלימודים אשר הציג לו ב"כ הפול אינם מעודכנים, ומאז הוא שיפר את הציונים (עמ' 17, שו' 16-17). לדבריו, לא צירף את גיליון הציונים המעודכן כי לא חשב שזה רלוונטי לתביעה, והעיד שעבר את כל הקורסים, למעט קורס אחד שהוא חוזר עליו בסמסטר קיץ, והוא מצוי בשנה האחרונה ללימודיו (עמ' 17, שו' 30-31; עמ' 21, שו' 20-21). עוד העיד התובע כי כשעבד כשומר, בחברת ביטחון "אמת", ובחברת "איילת השחר", רק ישב ושמר, והיה ללא נשק. נכון למועד עדותו הוא כבר לא עובד שכן פוטר בעקבות משבר וירוס הקורונה (עמ' 19, שו' 18-14, עמ' 20, שו' 27-25, עמ' 21, שו' 16-3). התובע אמר עוד שמעל חצי שנה מאז שפוטר אינו עובד. אלמלא התאונה, יכול היה למצוא עבודה בתחום שלו כהנדסאי חשמל מוסמך, ובשל התאונה נאלץ לעבוד בסוג עבודה אחר (עמ' 21, שו' 5-3, 13). עוד העיד התובע: "לא יכול לעשות שום דבר עם היד, שדורש ממני מאמץ, גם אם אני עושה, זה גורם לי לכאבים מטורפים אחר כך, כל מה שמצריך ממני מאמץ זה גורם לי לסבל וכאבים, אני מרגיש את הפלטינה על הגידים וכאבים במפרק" (עמ' 21, שו' 18-16). עוד אמר, כי במסגרת הלימודים יש סדנא מעשית במעבדה שלא מצריכה שימוש פיזי בידיים, אולם אם יש חיבור שצריך לעשות, בן הזוג שלו למעבדה עושה, והוא מחשב את הנתונים (עמ' 21, שו' 28-22).

 

58. במסגרת קביעת שיעור הנכות התפקודית, הבאתי בחשבון בראש וראשונה את סעיף הליקוי ואחוז הנכות האורטופדית שנקבעו לתובע בגין התאונה – נכות בגובה 5% בגין מגבלת תנועה בשורש כף היד, שברי כי יש לה השלכה תפקודית מסוימת, אם כי נוכח עצמת המגבלה ושיעור הנכות הנמוכים, אינה משמעותית; את העובדה כי עולה מפרוטוקול המל"ל בדיקת EMG הייתה תקינה והוועדה הרפואית במל"ל מצאה שלא נותרה לתובע נכות נוירולוגית בגין התאונה; את עדותו של התובע, אשר העיד על קשיים במאמץ פיזי בכל הקשור לעבודת ידיים, ושהוא נדרש לשימוש מסוים בידיו בעת עבודתו, ועל אף שאין מדובר בעבודת כפיים, יש להניח כי אופי העבודה כהנדסאי חשמל דורש מידה מסוימת של שימוש בידיים, כך שלהגבלת התנועה הקלה בשורש כף היד יכולה להיות השפעה על תפקודו של התובע; ואת העובדה שמדובר בפגיעה ביד שאינה ידו הדומיננטית. באשר לצלקת, כידוע, במקרים רבים, צלקות אינן משפיעות על הנכות התפקודית ותחשבנה כנכות אסתטית בלבד, ובמקרה של צלקות כואבות עם היבט תחושתי, עשויות אלו להשפיע על יכולת התפקוד, וכתוצאה מכך אף על כושר ההשתכרות. בענייננו, מחד, לנוכח מקצועו של התובע, נראה כי אין מדובר במגבלה שתגבילו במידה משמעותית מבחינה תפקודית. מדובר בצלקת הנמצאת באמה, ובחלק הקרוב לשורש כף היד, ונקבעה לתובע נכות בגין מגבלת תנועה בשורש כף היד המקפלת, ולו באופן חלקי, גם את המגבלה התפקודית בגין הצלקת. מנגד, בהינתן שהנכות שנקבעה בגין הצלקת הינה בשיעור 10% בגין צלקת רגישה (ראו גם פרוטוקולי המל"ל משנת 2017 שנסקרו לעיל), בהינתן מיקומה של הצלקת וגודלה, יכולה להיות לצלקת השפעה תפקודית מסוימת. אני סבורה אפוא, כי יש לייחס לצלקת תרומה מסוימת נוספת לנכותו התפקודית של התובע, בנוסף לנכות בשיעור 5% בגין מגבלת התנועה בשורש כף היד, ואולם באופן חלקי ויחסי לנכות האורטופדית שנקבעה.

 

59. נתתי דעתי לכך שבמל"ל לא הופעלה תקנה 15 מאחר שנקבע שהתובע מסוגל לחזור לעבודתו והפגיעה לא תפגע במסוגלותו לעבודתו, ואולם קביעה זו ניתנה בעת שעבד התובע כשליח, וזהו המקצוע שהופיע במסמכי המל"ל, ולא בהתייחס לעבודה כהנדסאי חשמל.

 

60. לאחר ששקלתי כל האמור לעיל, אני מעמידה את נכותו התפקודית הכוללת של התובע על שיעור של 5%.

 

שיעור הנזק

 

הפסדי שכר בעבר

 

61. לטענת התובע בכתב תביעתו, הפסד השתכרותו לעבר בתקופת אי הכושר ולאחר מכן, כתוצאה מצמצום בהיקף שעות עבודה נוספות, עומד על סך של 5,500 ₪.

 

62. בתצהירו טען התובע כי עובר לתאונה בשנת 2013 הוסמך לחשמלאי מוסמך וקיבל רישיון לעסוק בעבודות חשמל. באפריל 2016 לקראת השחרור מצה"ל החל לעבוד אצל המעביד כשליח, ועל פי אישור המל"ל (נספח ת/6 לתצהיר), שכרו הרבע שנתי עמד על 16,232 ₪ , דהיינו 5,410 ₪ לחודש. לטענת התובע, היות ועובר לתאונה הוסמך כחשמלאי, אלמלא התאונה היה יכול לעבוד בתור חשמלאי עד לסיום לימודיו במכללה, ולהרוויח כשכר הממוצע במשק. בסיכומיו טען התובע כי נגרמו לו הפסדי השתכרות לעבר עבור 4 שנים ו-8 חודשים ממועד התאונה ועד להגשת סיכומיו, לפי 15% משכר הממוצע במשק, העומד על 10,139 ₪, ובסה"כ הפסד של 88,309 ₪ נכון למועד הסיכומים.

 

63. הפול טענה בסיכומיה כי טענות התובע בראש נזק זה מהוות הרחבת חזית אסורה ביחס לכתב התביעה, שכן התובע טען בו שנגרמו לו הפסדי השתכרות בגובה 5,500 ₪, ובסיכומים סכם נזקיו בסכום של 88,309 ₪. לטענת הפול, במועד התאונה התובע היה עדיין בשירות סדיר ולא הוכיח מתי השתחרר מצה"ל. בחודש ספטמבר 2016 התובע התחיל את לימודיו האקדמיים, כפי שהתכוון להתחיל עוד קודם לתאונה, ונדרש להשקיע מרבית זמנו בלימודים, כך שלא יכול היה לעבוד במשרה מלאה. בהתאם לתלוש השכר שהציג התובע עבור 7 ימי עבודה נטו הוא השתכר כ-1,500 ₪. לפיכך, לכל היותר היה התובע יכול להשתכר כ-4,500 ₪ לחודש. התובע אף לא חקר את צד ג' בעניין. לא הופרשו לתובע סכומים לפנסיה ולא הייתה גם חובה נוכח משך תקופת העבודה. עוד נטען כי השכר הרבע שנתי במל"ל לא חושב על בסיס שכרו של התובע אצל צד ג', התובע לא הוכיח כיצד חושב הסכום, והשכר הרבע שנתי אינו רלוונטי.

 

64. עוד טענה הפול בסיכומיה כי יש לדחות טענת התובע כי אילולא התאונה היה עובד כחשמלאי ממועד התאונה עד לתום לימודיו במכללה ומשתכר שכר ממוצע במשק בשל הרחבת חזית אסורה; התובע לא הוכיח שאין באפשרותו ובנכותו המזערית ביד לעבוד כחשמלאי, לא הוכיח כמה משתכר חשמלאי, ומחודש ספטמבר 2016 ועד היום הוא סטודנט שמקדיש מלוא זמנו ללימודים. עוד טענה הפול כי התובע עבד במהלך לימודיו כשומר בהיקף מתאים לתכנית הלימודים שלו ומבלי שתהא לנכותו המזערית בידו הלא דומיננטית השפעה כלשהי על כושר השתכרותו בעבודה זו. התובע יכול היה להמשיך לעבוד כשליח, אולם בחר מסיבותיו שלא לעשות כן. התובע פוטר מעבודתו בסביבות חודש מרץ 2020 בשל מגפת הקורונה, ומאז ועד מועד עדותו לא עבד. יש להניח שקיבל ויקבל חל"ת מהמדינה לפחות עד חודש יוני 2021.

 

65. לפיכך, טענה הפול כי אין לפצות את התובע בסכום גבוה יותר ממה שנטען בכתב התביעה על סך 5,500 ₪.

 

66. התובע לא פרט כלל בתצהירו מתי השתחרר מצה"ל, ומתי בדיוק החל בלימודיו האקדמיים, וכל שציין הוא שבמועד התאונה היה לקראת שחרור, ובעת התצהיר הוא סטודנט שנה ג', כך שלכל המאוחר החל ללמוד בשנת 2017. מתצהירו של התובע עולה כי החל לעבוד רק בחודש מרץ 2019 כשומר ביטחון בחברת "אמת" וצירף תלושי שכר עד לחודש אוגוסט 2019 (ת/9), מהם עולה כי השתכר סך של כ-2,794 ₪ בממוצע. התלושים מלמדים כי התובע עבד בהיקף ימים שלא עולה על מחצית חודש עבודה, ונוכח העובדה שהתובע היה בתקופה זו סטודנט, סביר להניח שגם אלמלא התאונה לא יכול היה לעבוד במשרה מלאה. התובע העיד שלימודיו גוזלים נתח נכבד ביותר משעות היום, גוזלים ממנו שעות, "לומדים המון", ומשאירים מעט מאוד זמן פנוי (עמ' 31, שו' 19 – עמ' 32 שו' 8). התובע טען שעם סידור נכון של סדר היום, יש לו גם זמן לפנאי, תלוי בשיעורים שיש, אך לא פרט כיצד ומתי, ולא הוכיח שתכנית הלימודים שלו אפשרה לו לעבוד במשרה מלאה, מה שאינו סביר בהינתן שהעיד שהלימודים מצריכים את מרבית זמנו.

 

67. התובע אף לא סיפק כל הסבר מדוע לא עבד מאז תום תקופת אי הכושר לאחר התאונה ועד חודש מרץ 2019. בהינתן נכותו הנמוכה, ומן הראיות שהובאו בפניי, אין בידי לקבוע כי התובע לא יכול היה לחזור לעבוד כלל לאחר תום תקופת אי הכושר, ודאי לאחר תום תקופת הנכות הזמנית. ועדת המל"ל מיום 1.6.17 אף ציינה כי התובע מסוגל לחזור לעבודתו כשליח, וכי הפגיעה לא תפגע במסוגלותו לעבוד, כך שיכול היה לחזור לעבוד, למצער כשליח.

 

68. התובע גם לא הוכיח שהיה יכול להשתלב בשוק התעסוקה כחשמלאי אלמלא התאונה, במקביל לשירותו בצה"ל ועוד טרם לימודיו האקדמאים, ואף לא לאחר מכן ובמקביל אליהם. גם לא הוכיח שהיה משתכר, בהיותו סטודנט, את השכר הממוצע במשק. התובע לא הוכיח כי עובר לעבודתו כשליח בין השנים 2013 ל-2016 הוא עבד בזמן כלשהו כחשמלאי. התובע אף הצהיר כי עובר לעבודתו כשליח חיפש עבודה כחשמלאי, ובינתיים החל לעבוד כשליח אצל המעסיק, כך שברי כי לו היה מוצא התובע עבודה כחשמלאי היה עושה כן ולא מתחיל לעבוד כשליח.

 

69. לכך יש להוסיף, כי התובע לא הציג ראיות כלשהן בנוגע לשכר חשמלאים מוסמכים הדומים לנתוניו. בהעדר נסיבות ונתונים מיוחדים, יש להניח כי צעיר בתחילת דרכו המקצועית משתכר שכר התחלתי, ושכרו אינו עולה כדי השכר הממוצע במשק.

 

70. אמנם, נזק של הפסד השתכרות בעבר הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה (ע"א 525/74‏ ‏אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ, פ''ד ל(3) 281 (1976)), אולם בהתאם לפסיקה, כאשר לא ניתן לחלץ את הפסדי ההשתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדויקים וחד משמעיים, ובכלל זה, נפגע שהיה בתחילת דרכו המקצועית, כאשר ברי שבמהלך התקופה שבין התאונה למתן פסק הדין נגרמו לו הפסדים, אין מניעה לפסוק לו פיצוי גלובלי (ראו: ע"א (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (פורסם בנבו, 11.6.14).

 

71. מכלול הנתונים האמורים לעיל מצדיק לטעמי פסיקת פיצוי גלובלי על הפסד השכר בעבר, במסגרתו יש לקחת בחשבון את הפגיעה שנגרמה לתובע ונכותו התפקודית; תקופת אי הכושר בה שהה התובע - 3 חודשים, ואת תקופת הנכות הזמנית בשיעור 20% שנקבעה לתובע למשך 8 חודשים לאחר מכן; את שכרו עובר לתאונה, שעמד על 1,515 ₪ בגין 10 ימים (ת/8 לתצהיר התובע), נכון למועד התאונה; את העובדה שהתובע לא עבד כלל במשך תקופה ממושכת ביותר של כשלוש שנים לאחר התאונה, מבלי שמצאתי כל הסבר והצדקה תפקודית לכך; את לימודיו, שיש להניח שבשלם ממילא יכולתו לעבוד הייתה מוגבלת; את שכרו של התובע לאחר התאונה, ושמדובר בעבודות מזדמנות; ואת גילו של התובע והעובדה שממילא התובע היה צריך למצוא את דרכו בשוק העבודה.

 

72. על כן ובהתאם לנתונים שהוצגו בפניי, אני פוסקת לתובע סכום גלובלי בסך 35,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד

 

73. לטענת התובע בסיכומיו, לעת כתיבת הסיכומים היה סטודנט בשנה הרביעית והאחרונה ללימודיו לתואר בהנדסה במכללה האקדמית סמי שמעון וצירף גיליון ציונים (סומן ת/10). לטענת התובע, עתידו המקצועי ומסלול עבודתו ברורים, ולאחר קבלת תואר בהנדסת חשמל ישתלב התובע במקצועו. עוד הוסיף התובע כי בהתחשב בנתוניו האינדיווידואליים, הישגיו בלימודים ובמקצועו העתידי, ניתן להניח בהסתברות גבוהה שמשכורתו תעלה באופן משמעותי על השכר הממוצע במשק.

 

74. התובע חישב אובדן השתכרותו לעתיד פי 1 ושליש מהשכר ממוצע במשק לפי 15% נכות, עד גיל 67, ובסך הכל העמיד הפסדי עתיד על סך 582,000 ₪, בתוספת אובדן פנסיה על פי 15% מסך הפסדי השכר לעבר ולעתיד בסך של 92,600 ₪.

 

75. לטענת הפול, התאונה לא שינתה תכניותיו של התובע ללמוד במגמת הנדסת חשמל. במועד כתיבת הסיכומים התובע טרם סיים לימודיו ולא הוכח כי עמד בכל מטלות התואר. יש לדחות טענות התובע כי עבודתו כוללת מאמץ פיזי ניכר או עבודת כפיים מאומצת והתובע לא הביא כל ראיה בעניין זה. ועוד, במועד התאונה היה התובע צעיר בתחילת דרכו לפני שחרורו מצה"ל וטרם תחילת לימודים אקדמאים. התובע היה אומנם בעל רישיון לעסוק בביצוע עבודות חשמל, אולם היה מדובר ברישיון זמני והתובע לא הוכיח כי חידש אותו, ולא הוכיח מהן העבודות אותם היה יכול לבצע במסגרתו, לא הוכיח שכרו של חשמלאי או של בוגר מסלול הנדסת חשמל ממכללה בציונים כמו שלו. על כן, טענה הפול כי יש להפעיל על התובע את החזקה ביחס לצעירים בתחילת דרכם להם נפסק פיצוי המבוסס על השכר הממוצע במשק.

 

76. הפול הציעה לפצות התובע בסכום גלובלי בגבולות 75,000 ₪, המביא בחשבון שהתובע יסיים לימודיו בעוד שנה ממועד כתיבת הסיכומים, ולוקח בחשבון גם את הפסדי הפנסיה. עוד נטען, כי שיעור פנסיה של 15% כטענת התובע אינו תואם הוראות החוק.

 

77. כידוע, יש להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות. השפעת הנכות הרפואית על הפגיעה התפקודית אינה זהה בכל מקרה ומקרה, ואף הפגיעה התפקודית, השונה מן הנכות הרפואית, אינה מלמדת, בהכרח, על הגריעה מסכום ההשתכרות בעתיד (רע"א 8532/11 כהן נ' קרקובסקי (פורסם בנבו) (5.3.12).

 

78. כפי שפורט בפרק הנכות התפקודית שלעיל, בפסיקה נקבע כי לשיעור הנכות הרפואית יש משקל רב בקביעת שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות. אמנם אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות, אך בפסיקה נוהגת מעין-חזקה זו לגבי קטינים, והנחת המוצא ביחס למשקל הנכות הרפואית תקֵפה ביתר שאת בעניינם של קטינים ושל צעירים בתחילת דרכם התעסוקתית, כך שבעיקרו של דבר, לגביהם קיימת זהות בין הנכות הרפואית לזו התפקודית ובין שתי אלה לגריעה מכושר ההשתכרות (ע"א 2577/14 פלוני נ' הפול (פורסם בנבו) (11.1.15); ע"א 9873/06 כלל נ' פפו (פורסם בנבו) (22.3.09)). חריגה מכלל זה שמורה למצבים שבהם ברור שהנכות אינה תפקודית (ראו למשל: ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' עבד אל קאדר (פורסם בנבו) (7.9.10)). כן צוין בפסיקה, גם לגבי קטינים, כי כאשר הנכות הרפואית הינה נמוכה, יש מקום לפסוק סכום גלובלי, מתוך ההנחה שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית (ראו לדוגמא: רע"א 7798/18 פלונית נ' שושנה (פורסם בנבו, ‏22.11.2018)), כשכל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו.

 

79. לאחר ששקללתי את מכלול הנתונים שהובאו בפניי, ואשר פורטו גם לעיל במסגרת קביעת הנכות התפקודית ובראש הנזק הנוגע להפסד השתכרות בעבר, ובכלל זה את שיעור הנכות הרפואית והתפקודית של התובע; אופי הנכויות והשלכתן התפקודית, בהינתן שמסלולו התעסוקתי הינו בהתאם ללימודיו האקדמיים, ושלנכותו עשויה להיות השפעה תפקודית מסוימת על עבודתו, כפי שהוסבר על ידו בתצהירו, ועדותו שהתקשה למצוא עבודה כחשמלאי עקב מגבלותיו כתוצאה מהתאונה; גילו הצעיר של התובע, שנמצא בשלב של סיום לימודיו ועדיין לא השתלב במקום עבודה מסודר, וחוסר הבהירות לגבי אפשרות השתלבותו בשוק התעסוקה וכושר השתכרותו; אני מוצאת להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור הנכות התפקודית שקבעתי לעיל.

 

80. באשר לבסיס השכר לצורך חישוב הפסד ההשתכרות בעתיד, בהתחשב בגילו ומצבו של התובע בעת התאונה, בכך שטרם השתלב בשוק התעסוקה במקצועו, ונוכח העובדה שהתובע לא הביא ראיות כלשהן להוכחת שכרם של בוגרי הנדסת חשמל בנתונים זהים לשלו, מצאתי כי אין לחרוג במקרה דנן מן ההלכה לפיה יש להסתמך על השכר הממוצע במשק, הכולל גם עובדים זרים המועסקים בישראל (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (פורסם בנבו, 27.9.2005); ע"א 267/12 דוידנקו נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (פורסם בנבו, 2.7.12) בס' 6; רע"א 4681/17 אבו זאיד נ' אלקאדי (פורסם בנבו) (31.7.17), בס' 4).

 

81. בהתאם לחוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020 נקבע שהשכר הממוצע בשנת הכספים 2021 ובשנת הכספים 2022 יהיה השכר הממוצע ביום ט"ז בטבת התשפ"א (31.12.20). עוד צוין כי בשנת הכספים 2021 יקראו את הגדרת "השכר הממוצע במשק" שבסעיף 4(א)(1) לחוק הפלת"ד כך שבמקום "ערב קביעת הפיצוי" יבוא "ביום ד' בניסן התש"ף 29 במרס 2020". על פי לוח 4.1 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עמד השכר הממוצע במשק למשרת שכיר במחירים שוטפים (כולל עובדים זרים) בחודש מרץ 2020, על 10,542 ₪. לאחר ניכוי מס הכנסה, שבהתאם לנתוני התובע עומד על סך של 804 ₪ (בהעדר הוכחה לזכאות לשיעור מס אחר), יעמוד בסיס השכר על 9,738 ₪.

 

82. חישוב הפסד שכר בעתיד יהא בהתאם לשיעור הגריעה בכושר ההשתכרות כפי שנקבע לעיל - דהיינו לפי נכות תפקודית בשיעור 7.5%.

 

83. הפיצוי בגין ראש הנזק של גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, כולל הפסד פנסיה בשיעור 12.5%, ובחישוב עד גיל 67 ושיעור היוון של 3%, עומד אפוא על סך של 225,659 ₪.

 

עזרת צד ג'

84. לטענת התובע בתצהירו הוא מוגבל בכל עבודות משק הבית המצריכות במאמץ פיזי והפעלת יד ימין, לרבות קושי באחיזה בכלי עבודה, נשיאת משאות וככל שיתבגר תהיה לפגיעתו השפעה מכרעת על תפקודו. בסיכומיו ביקש התובע לפסוק הוצאות בגין עזרה במשק בית לעבר בסכום גלובאלי של 25,000 ₪ וסכום גלובאלי של 50,000 ₪ לעתיד עד לגיל 80. סה"כ 75,000 ₪.

 

85. לטענת הפול, התובע חרג מכתב תביעתו שם טען לעזרת צד ג' עד לחודש ינואר 2018 בסך של 3,000 ₪ לחודש. התובע לא הוכיח כי נזקק לעזרה ולא הביא לעדות את מי שנתן לו עזרה. על כן, הציעה הפול סך של 1,000 ₪ בלבד לעבר וללא פיצוי לעתיד.

 

86. מהמסמכים הרפואיים עולה כי לאחר שחרורו של התובע מטיפול במיון לאחר התאונה, וכן לאחר הניתוח שעבר הוא נותר מגובס בידו עם מתלה ושהה בתקופות אי כושר, וסביר להניח כי נזקק לעזרה מוגברת וחורגת של בני משפחתו בו בתקופות אלו.

 

87. על פי הפסיקה, כאשר בני משפחה מעניקים עזרה החורגת מעזרה רגילה ומעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 6.1.2015 וההפניות שם). אין לראות בעזרה שלא הוכחה כדבעי עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424; ע"א 93/73 שושני נ' קראוז (פורסם בנבו, 27.12.1973). לכן, השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת, ואם זו ניתנה לו, בין על ידי אדם שאינו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב משפחה, והתשובה לכך יכול שתשפיע על גובה הפיצוי.

 

88. בענייננו, לנוכח מהות הפגיעה ותקופת הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המל"ל, סביר כי התובע אכן היה זקוק לעזרת צד ג', בפרט בתקופה הסמוכה לתאונה בה נזקק לטיפול ועזרה אינטנסיביים, ואף תקופה מסוימת לאחר מכן. בהינתן העובדה כי לא נשכרה עזרה בתשלום לאורך התקופה, ובהתחשב בכך שלא הוכח שהתובע יזדקק בעתיד לעזרה מוגברת בגין מגבלותיו, הגם שיכול שיהיה לתובע קושי במטלות מסוימות בהתנהלות היומיומית, לא יידרש לעזרה בשכר באופן קבוע. בהיעדר ראיות אובייקטיביות ולנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לגילו הצעיר של התובע, מצאתי להעמיד את הפיצוי ברכיב של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך של 10,000 ₪.

 

הוצאות רפואיות ונסיעות

89. התובע טען בתצהירו כי בעקבות התאונה הוציא הוצאות רבות בגין רכישת תרופות, טיפול פיזיותרפי, עיסוי רפואי, טיפולי רפואה משלימה והשתתפות בטיפולים, כמו גם הוצאות נסיעה לטיפולים ורכישת משככי כאבים. עוד טען התובע כי הומלץ לו בעתיד להמשיך בטיפול פיזיותרפי וברפואה משלימה, וכמו כן בשל הכאבים ביד מהם סובל הוא יזדקק בעתיד לתרופות לשיכוך כאבים, שימוש במשחות, טיפולי פיזיותרפיה ורפואה אלטרנטיבית. כן טען התובע כי יצטרך להוציא הוצאות עבור נסיעות לטיפולים אלו. לפיכך, סכם התובע הוצאות אלו לעבר בסך גלובאלי 20,000 ₪ ולעתיד סך גלובאלי של 45,000 ₪. סה"כ 65,000 ₪.

 

90. לטענת הפול התובע הוא נפגע עבודה ולפיכך זכאי לכיסוי תרופות וטיפולים מקופת החולים או מהמל"ל, כן נטען כי התובע לא הוכיח הצורך בטיפולים כלשהם.

 

91. בהקשר להוצאות רפואיות נפסק לא אחת, כי העיקרון המנחה העומד בבסיס תורת הפיצויים בנזיקין הוא העיקרון של השבת המצב לקדמותו, לפיו על המזיק לפצות את הנפגע בסכום אשר יעמיד את הנפגע, ככל הניתן, באותו מצב בו הוא היה, אילולא מעשה הנזיקין (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3), 762, 772-773 (1982)). על בסיס עיקרון זה, נקבע שניזוק זכאי לפיצויים בגין הוצאות רפואיות, וכן להוצאות נסיעות שהוציא לאחר הפגיעה, הנחוצות באופן סביר לשם השבת המצב לקדמותו (שם).

 

92. בענייננו, סביר שנגרמו לתובע הוצאות שונות בגין נסיעות לטיפולים, ביקורים רפואיים ובדיקות שעבר, וכי נזקק למשככי כאבים משך תקופה לא מבוטלת. יחד עם זאת, התובע לא הציג קבלות, הוא אינו עובר כיום טיפולים רפואיים כלשהם, ואף לא הוכיח כי יזקק לטיפולים כלשהם בעתיד. יתר על כן, מדובר בתאונת עבודה, ולפיכך זכאי התובע למלוא הוצאותיו מהמל"ל. בהתחשב בכל האמור, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאותיו לעבר ולעתיד בסכום של 2,000 ₪.

 

כאב וסבל

 

93. לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, ובהתאם לשיעור הנכות הרפואית ולשני ימי אשפוז, שיעור הפיצוי עומד על 28,383 ₪.

 

ניכויי מל"ל

 

94. לטענת התובע בתצהירו שולמו לו דמי פגיעה בסך 9,848 ₪. קצבת הנכות הזמנית שניתנה לו הוגדלה בשל ההכרה כנכה נזקק ושולם לו מענק חד פעמי בסך 25,284 ₪. לטענת התובע תשלומי המל"ל הסתכמו בסך כולל של 69,354 ₪ ברוטו.

 

95. הפול טענה בסיכומיה כי מכל פיצוי שייפסק כי לנכות תגמולי מל"ל בסך של 73,075 ₪ לפי הפירוט שצורף לתצהיר התובע.

 

 

 

96. כעולה מאישור על תשלומים מטעם המל"ל (ת/6 לתצהיר התובע), בעקבות התאונה שולמו לתובע הסכומים הבאים:

 

סך של 4,412 ₪ מיום 13.1.17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על 4,827 ₪.

סך של 812 ₪ מיום 29.1.17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על 888 ₪.

סך של 20,882 ₪ מיום 3.2.17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על 22,834 ₪.

סך של 4,058 ₪ מיום 28.2.17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על 4,443 ₪.

סך של 4,058 ₪ מיום 28.3.17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על 4,440 ₪.

סך של 25,284 ₪ מיום 13.6.17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על 27,467 ₪.

סה"כ - 64,899 ₪

 

97. סך כל הסכומים לניכוי שפורטו לעיל - 64,899 ₪, בתוספת דמי פגיעה בסך של 9,848 ₪, כשהם משוערכים להיום - 10,793 ₪, עומדים על 75,692 ₪.

 

סוף דבר

 

98. דין התביעה כנגד הפול להתקבל, ודין התביעה כנגד קרנית ודין ההודעה לצד השלישי להידחות.

 

99. אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן:

הפסדי שכר לעבר הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה)	35,000 ₪ 225,659 ₪
עזרת צד ג' בעבר ובעתיד	10,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד	2,000 ₪
כאב וסבל סך הכל בניכוי תגמולי מל"ל	28,387 ₪ 301,046 ₪ 75,692 ₪
סה"כ	225,354 ₪

 

102. הפול תשלם לתובע סך של 225,354 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ) וכן החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה.
103. מאחר והפול דחתה את דרישת התובע לפיצוי, ולאור עמדתה, נדרש התובע לצרף לתביעה גם את קרנית, וזו מצדה נדרשה להגיש הודעה לצד שלישי למעסיק. בנסיבות אלו, הפול היא אשר תישא בהוצאותיהם של קרנית והמעסיק (בהתאם לקבלות/רשומה מוסדית) וכן בשכר טרחת עורך דינם בסכום כולל של 15,000 ₪, לכל אחד מהם, על דרך של שיפוי התובע (בגין התביעה נגד קרנית) וקרנית (בגין ההודעה לצד ג' נגד המעסיק) בתשלום הסכומים האמורים (ראו בעניין זה: רע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ינו (פורסם בנבו) (21.10.2009) בפסקה 10, והאסמכתאות שם).
104. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.