רוכבי אופנוע, הולכי רגל, רוכבי אופניים וקורקינטים שנפגעו בתאונת דרכים עלולים לסבול מחבלה בכתף. חבלה שכזו עלולה לגרום לנזק טרי וקרע בגידי הכתף (בניגוד לקרע על רקע ניווני). האם ניתן לקבל פיצוי ואחוזי נכות במקרה כזה ? לא ניתן לדעת ללא בחינת המקרה באופן ספציפי, בהמשך המאמר אנו סוקרים מקרה בו אכן נפסק פיצוי.
לרוב לאחר חבלה ישירה לכתף יחוש הנפגע בכאבים בעת הנעת היד ופעילות- כאבים הממוקמים בעיקר בחלק הקדמי והצדדי של הכתף עם הקרנה לאורך הזרוע ולשכמה אשר מוחמרים בעת הרמת היד, סבוב היד מאחורי הגב והשענות על היד. גן עשוי הנפגע לחוש בכאבים בלילה ובעת שכיבה על הצד ויחוש מוגבל בהנעה עצמית של הגפה ע"י הפעלת שרירי הגפה עצמה.
קרעים נרחבים המגבילים מאוד את השימוש ביד מחלישים את כוח השריר ומובילים לדלדול בהיקפו.
קיימים כמובן סוגים שונים של קרע בגיד- ישנו קרע בעובי מלא החודר דרך כל שכבות הגיד ויוצר חור של ממש בגיד ולעומתו קיימים קרעים בעובי חלקי בהם נותר הגיד המשכי אך דק יותר.
כיצד מאבחנים קרע בגיד לאחר תאונת דרכים?
האבחנה הראשונית מתבצעת באופן קליני על ידי אורטופד, על סמך התלונות של הנפגע והממצאים המתגלים בבדיקה גופנית ממוקדת. בנוסף ישנו צורך בצילומי רנטגן של הכתף הדרושים לשם הדגמת המבנה הגרמי של הכתף, ובדיקת אולטראסאונד (לרוב תעשה בהשוואה לצד הנגדי) לצורך הדגמת הרקמות הרכות, בניהם גידי הכתף. במצבים מסוימים בעיקר לפני ניתוח יהיה צורך בבדיקת CT או MRI .
מה אחוזי הנכות בגין קרע בגידי הכתף?
קביעת דרגת הנכות נעשית על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 כאשר הסעיף הרלבנטי הינו סעיף 41 (4) הקובע את אחוזי הנכות בין 0% כאשר למרות הקרע הנפגע מסוגל להרים את ידו מעל גובה השכם ועד 35% כאשר הנפגע מוגבל בהנעת מפרק הכתף עד 30מעלות מהגוף.
איזה פיצוי ניתן לקבל בגין קרע בגידי הכתף?
בתביעה בה טיפל משרדנו והסתיימה לאחרונה בפשרה נפשק לתובע אשר נפגע בכתף סך של 475,000 ₪.
המדובר בנפגע כבן 50, עובד מוסך, אשר נפגע בתאונת דרכים כשחצה כביש כהולך רגל במעבר חציה, ורכב פגע בו והטיח אותו לקרקע בעוצמה.
כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באזורי גוף שונים ובמיוחד בכתפיו. התובע הובהל לבי"ח שם אובחנו בין היתר קרעים בגידים בכתף ימין ובשמאל והוא אושפז לצורך ניתוח לתיקון הקרע, אולם בהמשך הוחלט שלא לנתחו בין היתר בשל חשש מצידו לעבור את הניתוח תחת הרדמה מלאה.
התביעה הוגשה כנגד נהגת הרכב הפוגע וחברת הביטוח אשר ביטחה אותה בביטוח חובה.
הנכות הרפואית:
לבקשתנו מינה בית המשפט אורטופד מומחה בכירורגיה של הכתף לקביעת נכותו של התובע. בחוות דעתו קבע המומחה כי כתף ימין אכן נפגעה בתאונה דנן ונגרם לה קרע מלא של גיד הסופרספינטוס וקרע שלם של גיד האינפרספינטוס.
המומחה ציין כי הפגיעות הנ"ל אשר גורמות לתובע להגבלת תנועה מקנות לו נכות רפואית בשיעור של 20% לפי התקנות המחייבות קרי הביטוח הלאומי (קביעות דרגת נכות לנפגעי עבודה).
בנוגע לכתף שמאל ציין המומחה כי לדעתו לא נותרה לתובע נכות בכתף זו כתוצאה מן התאונה. אמנם, הסביר המומחה, הבדיקות מראות קרע מלא ברוחב 2 ס"מ, אך נוכח העובדה כי התובע סבל בעבר מפגיעה בכתף שמאל בעקבות תאונה קודמת הוא הגיע למסקנה כי הנכות שייש לתובע בכתף שמאל (בשיעור ) אינה תוצאה של התאונה דנן.
מכאן פנה בית המשפט ובחן את אופי הנכות- קרי האם הנכות הינה תפקודית או שמא "רק" נכות רפואית -
בעניין זה חשוב להבהיר כי המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. זאת ועוד, קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. כדי להוכיח את גובהה של הנכות התפקודית יש להביא בפני ביהמ"ש ראיות בדבר מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע וזאת כדי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו.
בענייננו ניטשה מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה וכפועל יוצא היו הצדדים חלוקים בשאלה מהו שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע. לטענתנו נכותו התפקודית של התובע עולה על נכותו הרפואית. עבודתו לפני התאונה הייתה כזו המצריכה שימוש ממושך בשתי ידיו לרבות לצורך הרמת משקלים לא מבוטלים. בעקבות התאונה נגרמה לתובע 20% נכות אורטופדית בשל המגבלה בכתף ימין מה שגורם לפגיעה תפקודית גבוהה. במהלך המשפט הובהר לבית המשפט כי לתובע כי אין ניסיון תעסוקתי בתחום אחר ולכן אין לו אפשרות למצוא מקור פרנסה אחר שיתאים לנכותו.
לעומת זאת טענו הנתבעים כי לתובע עבר רפואי עשיר וכי גם אם נמנע נגרמה לו פגיעה מסוימת ביכולתו לעבוד בתחום בו עבד לפני התאונה הרי שהוא יכול היה לעבוד בתפקיד אחר המתאים לו. עוד טענו הנתבעים כי במסגרת חובת התובע להקטנת נזקיו היה עליו לעבור את הניתוח לתיקון הקרעים.
בדיון שהתקיים לאחר הגשת תחשיבי הנזק ציין בית המשפט את הנקודות הבאות-
התובע עבד לפני התאונה כמכונאי רכב. מדובר בעבודה אשר כרוכה בשימוש בשתי הידיים לרבות לצורך הרמת כלים וחלקי רכב כבדים.
בנוסף היד שנפגעה בתאונה הינה ידו הדומיננטית של התובע ונראה כי למרות נכות קודמת שהייתה לו ביד השנייה הרי שהוא תפקד באופן מלא עד לתאונה.
אין ספק כי ביחס לעבודה זו כי לנכותו האורטופדית של התובע יש השלכה תפקודית, שכן מדובר, בעבודה פיזית. זאת ועוד מהראיות האחרות המופיעות בתיק, ובכללם ימי המחלה הרבים שנרשמו לתובע בשל כאביו לאחר התאונה, ומהעובדה כי נזקק לניתוח בכתפו יש לכאורה כדי להצביע על הפגיעה התפקודית אשר נגרמה לו.
על מנת לזהות ולקבוע את שיעור הנזק שנגרם למשיב, בחן בית המשפט את השלכות התאונה הן על נכותו התפקודית הן על השתכרותו של התובע לעומת מצבו לפני התאונה.
בית המשפט התרשם כי לפני התאונה היה התובע אדם עצמאי ועמֵל אשר החזיק במשרה קבועה, עבד במקצועו במשרה מלאה, קיים אורח חיים יצרני והצליח להתגבר היטב על מגבלותיו. לאחר התאונה השתנה המצב מהקצה אל הקצה, והתובע לא יכול היה להמשיך בעבודתו מזה עשרות שנים, שהה בחופשת מחלה וחזר לעבודה חלקית בלבד וגם זאת כשהוא מוגבל בפעולות אותן ביצע לפני התאונה ללא כל קושי.
לפיכך הציע בית המשפט להכיר בנכות תפקודית הגבוהה מנכותו הרפואית.
באשר לטענת הנתבעים בדבר חובת הקטנת הנזק ע"י התובע באמצעות ניתוח לתיקון ליקוי הגידים בכתפיו, טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט. ראשית ציין בית המשפט כי כלל לא ברור האם הניתוח אכן היה מפחית בוודאות מנכותו של התובע. שנית המדובר בניתוח אשר מטבע הדברים כרוך בתקופת שיקום ומלווה בסבל, וכאשר עסקינן בהסכמה לניתוח ובפגיעה בשלמות הגוף על כל סיכוניה, סירוב סביר של ניזוק לא ייחשב כהפרה של חובה זו.
בעניין זה נוסיף כי סבירות האמצעים שעל הנפגע לנקוט במסגרת חובתו להקטנת הנזק נבחנת באמות מידת ליברליות, כאשר רמת הסבירות הנדרשת במקרה כזה מהתובע אינה גבוהה במיוחד.
מכאן עבר בית המשפט לראשי הנזק כאשר בלט באופן מובהק כי בית המשפט התרשם מהתחשיבים שהוגשו בשם התובע ואימץ את הסכומים הנקובים בהם כמעט אחד לאחד.
בסופו של יום הציע בית המשפט לפצות את התובע בסך של 475,000 ₪ ולאחר ששני הצדדים הסכימו להצעה הסתיים התיק בפיצוי זה.
