מבוטח רכש ביטוח מקיף באחת מחברות הביטוח. לאחר שרכבו נפגע בתאונת דרכים פנה המבוטח לחברת הביטוח וזו שלחה שמאי מטעמה על מנת להעריך את הנזקים וזה הודיע לה למבוטח כי מדובר בנזק של Total loss.
לפיכך פנה המבוטח לחברת הביטוח וביקש כי זו תשלם לו את שווי הרכב, אולם חברת הביטוח סירבה לשלם את שווי הרכב ודרשה לבצע הפחתות שונות, בשל כך שהרכב היה שייך בעבר לחברה וכן בשל כך שצבעה היה דהוי ופגום.
המבוטח טען כי כששילם את הפרמיה לא נעשתה כל הפחתה בשל העובדה שהרכב היה בעבר רכב של חברה ואף לא בשל מצב הצבע, אולם חברת הביטוח התעקשה לשלם את שווי הרכב רק לאחר ההפחתות.
בלית ברירה פנה המבוטח בתביעה לבית המשפט. בתביעתו הפנה המבוטח בין היתר לחוזר המפקח על הביטוח, לפיו על חברת הביטוח לפרט בפני המבוטח את המשתנים המיוחדים שעלולים להשפיע על שווי הרכב במקרה של אבדן גמור. לטענת המבוטח, חברת הביטוח לא עשתה כן ולכן עליה לפצותו בגין שוויו המלא של הרכב, ללא הפחתות, מה עוד שכאמור את הפרמייות גבו ממנו ללא כל הפחתה.
חברת הביטוח טענה מנגד כי מטרת החוק "אינה לאפשר לתובע להתעשר אלא להשיבו למצב שהיה לולא התאונה". לטענתה, "תשלום של שווי הרכב לפי המחירון, מבלי להתחשב בגורמים המשתנים, תביא להתעשרות של המבוטח שלא כדין".
הלכה ידועה היא כי נחיות המפקח על הביטוח מחייבות את חברות הביטוח. ההנחיה הרלוונטית לעניינו, מחייבת את חברת הביטוח, בשלב הצעת הביטוח, לפרט את כל המשתנים המיוחדים במחירון שעשויים להשפיע על ערך הרכב במקרה של אבדן גמור ואף קובע כי על חברת הביטוח לכלול הסבר מפורט למשתנים השונים תוך מתן דוגמאות שכיחות. בית המשפט קיבל את עמדת המבוטח וחייב את חברת הביטוח לשלם לו את מלוא שווי הרכב ללא הפחתות וכן לשאת בשכ"ט עו"ד.
המידע האמור הינו תמציתי וכללי, ואינו מתיימר להוות תחליף לייעוץ או ליווי משפטי ספציפי, אשר מומלץ להסתייע בהם כדי להבטיח שמירה מלאה על זכויות המבוטח וקבלת הפיצוי והכיסוי הביטוחי המלא.
